who- תלמידת תיכון בימים וילדה אומללה בלילות. סופרת בעתות מוזה או סתם אחרי ימים שלמים של שמיעת מוזיקה שעושה לחשוב, בת, תלמידה, חברה, בת-דודה, אחיינית, בעלים של גור כלבים, אחות חורגת.
ובעיקר בעיקר אדם מבולבל ששאוהב להתמסר לצד הקוצני של החיים.
what- פחדנית. אחת שלא הולכת עם האמת שלה עד הסוף, אחרי שנים של נסיון לגבש אותה תוך הקמת גדר חוצצת ביני לבין שאר בני גילי אני מעיזה להגיד שנכשלתי. שצריך עדיין להמשיך ליצור אותי ואז לפקוע מהגולם. אבל התעייפתי מלהיות זחל, הגחון כבר כואב ולהיות יצור כלאיים זה קשה.
how much- שתיים, אחת שמשחררת אחרי זמנים של סבל ודורסת את כל סימני השאלה בדרך אל האושר הרגעי והנכסף, לא שמה על חוקים שיצרו אנשים משועממים או נורמות התנהגות למיניהן, רק על פי אלה שאני יוצרת לי באותן שניות בהן אני נושמת. השנייה מחשבת כל צעד, בודקת שזה לא סותר שום מחשבה של אדם אחר ורק אז מעיזה לפסוע בשביל הבטוח של החיים הבורגניים.
how-בזכות נפלאות הכאב, מדורי הגהנום של אישיותי המורכבת והמענה להפליא
where- ירושלים וגלקסיה, נוטה לנוע בין שניהם, תלוי. ניחנתי ביכולת מופלאה להצליח לעופף כשאני מבינה שלא צריך להקשיב למה שנאמר, אם זה כשהמורה בודק איתנו מבחן שהלך לי בו רע או כשאדם מדבר דברים ואני מעדיפה לא להקשיב כדי לא להיכנס בו חזק עד שידמם כל הדרך לבית החולים, ואז אני ממריאה לגלקסיות שאני יוצרת לי, נאבדת לי במחשבות פילוסופיות שמוחי צר מלהכילן ונהנית.
when- כשרע וגם כשטוב. בעיקר כשמשעמם.
why-כדי להיות מאושרת
מטרה-לנסות להבין כל יום עוד קצת ממני.
עד שאמצע אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
