שוב התחברתי לצ'אט כדי להעביר דקות מתות
והתחלתי לדבר שם עם אחד.. קצין ירושלמי גבוה עם עיניים ירוקות שעשה משהו בפנים ואחרי כמה דקות של שיחה הוא שאל אם אני בתולה
נפגעתי עמוקות מהשאלה, בעיקר כי האם זה הרובד היחידי שהצגתי שאליו הוא מפנה את השאלה? אז סגרתי, בחנתי אותו, אם יתנצל או יבין שטעה והוא לא
רק נכנס בי וחסם אחרי סגירת חלונות מצידי ומצידו וזה צרם
אז התחברתי מחדש כדי להטיח בו עלבונות, תחילה האצבעות רעדו כי לא רציתי להשפיל את עצמי אבל אחרי זה פשוט לא היה אכפת לי והתחלנו להתווכח על שוני בין נשים לגברים והוא נכנס בי חזק, הבעיה הגדולה שלי שאני דוגלת במתן כבוד לנשים אך לא יודעת להסביר את עצמי. בכלל אני לא יודעת להביע את עצמי.
ופתאום הרגשתי ממש כמו עם רז, כשהוא נכנס בי כ"כ חזק עד שלא ידעתי איך להגיב, פשוט קפאתי מול המסך וחשבתי איך להחזיר.
הבנתי שאסור לי בתכלית האיסור להכניס אדם כזה לחיים שלי שוב, אבל זה לא מנע ממני להשיב לו על סגנון המוזיקה שאני שומעת, אחרי כמה דקות של התחבטות איומה עם עצמי סגרתי.
ובכיתי, כי אני לא בנויה לאנשים כאלה בחיי.
לא מסוגלת להתמודד איתם, באמת שלא.
הם יותר מידי לי, יותר מידי ישירים או חזקים או לא יודעת מה.
פשוט לא.
יודעת מה ההשפעה שלהם עליי, עד כמה הם יצלקו אותי.
מספיק אני מדממת מרז אז להוסיף עוד אחד? ועוד קצין? חצי שוודי?!
אני לא עד כדי כך מטומטמת.
אז האגו קצת מייבב.
ובעיקר המרכז הזה שנתן עוד הזדמנות ותכנן את הפגישה ושמייחל כבר למציאת פתרון בצורת בחור.
אבל זה לא יבוא.
לא כשאני עוד לא מצליחה להגן על כבוד האישה ולהיכנס לויכוח בו אני אצא מנצחת.
כי אני יודעת שאני צודקת ושלמרות השוויון המוחלט לו קוראים לאישה עדיין מגיע יחס שונה מבחורים, כזה עדין שבו היא תרגיש שהיא באמת מיוחדת
כזו שצריך לחזר אחריה ולתת פרחים ולפתוח לה דלתות.
אולי אני סתם מגזימה, אבל באמת שמגיע לנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
