סודות של נפש מרובדת

ופה החל השינוי

הפנמתי כי כרגע אני כמעין זאבה שלא קשורה לחברה

וכל הבוז והזלזול שמבעבעים בי כלפיהם לא יעזרו לי להשתלב מחדש

אז וויתרתי

והתחלתי להנות ממנה, מבדידותי

היום ביליתי שעה של עונג צרוף על הגג של בית הספר, שכבתי עם plastic ono band של ג'ון לנון, מפקירה את השכבות שעטפו אותי לשמש שהגיחה מידי פעם מהעננים

ועצמתי עיניים.

ההרגשה הייתה אלוהית, קמתי משם עם אנרגיות שעזרו לי לעבור על פני יוליה ולהתעלם ממנה בלי להיצבט בפנים ואפילו להיות מסוגלת לבלות זמן עם שיר מרצוני החופשי.

בערב הדכאון החל להשתלט עליי, אחרי שראיתי תמונות של דנה מהשכבה והבנתי עד כמה היא בתוך כל הביחד הזה, אולי כזה שאני אישית לא הייתי מתפשרת עליו אבל לפחות היא לא בודדה כמוני, ואלוהים איך היא מצטלמת.

אבל אז אמיר התקשר ואחרי שיחה עם ניגובי דמעות הוא הצליח להעביר את השדים.

מחר אני אצל אבא שלי, נותנת לנו עוד הזדמנות אחת

אחרונה.

אז אמרתי לו שאני לא אוכל לבוא, כדי שיופתע.

אולי זה יעלה במחיר שלא יהיה מה לאכול בארוחת הצהריים בשבת אבל אני אשרוד.

פשוט שאדע שלא וויתרתי ושנתתי לנו עוד הזדמנות לתקן.