סודות של נפש מרובדת

אחד מאותם הימים בהם אני כ"כ שקועה בעצמי עד שהאדם היחיד שאני יכולה לסבול הוא אותי.

וגם אני מתחילה להימאס עליי.

התחלתי בעשר אחרי הברזה של שעתיים ממבחן שדחיתי לשבוע הבא, מסתבר שגם השעה השלישית התבטלה. בשעתיים הבאות המורה המאנייק שלנו למת' הביא מורה שתחליף אותו ומה היא עשתה בשעתיים האלה? פתרה את המבחן!!! בכוח ניסיתי להוציא אתא עצמי מזה. כתבתי, חשבתי, העליתי שירים. העיקר לא לקלוט. לא לשמוע. בסוף מתברר שטעיתי בצורה אכזרית בתרגיל הראשון. אבל לא נורא.

השיא של היום קרה בשעתיים המסריחות האלה, קיבלתי שיחה ממס' לא ידוע. אחרי ששלחתי הודעה שאני בשיעור נזכרתי מספר של מי יכול להתחיל בקידומת. של צלמת שאני כמהתי להצטלם אצלה, היא מצלמת נשים בעורן האמיתי ומעבירה אותן דרך המצלמה חוויה שתלמד אותן לקבל את עצמן. רציתי לעשות את זה לחפני יום ההלדת שלי ולקבל כמתנה לחוקיות שלי אותי. הבעיה היחידה היא שהיא כתבה באתר שלה שהיא מקבלת רק נשים מגיל 24. קבענו שאתקשר אליה אחרי השיעור. דיברתי איתה, הסברתי לה שאני חייבת לצאת מעצמי, שאני מביטה בעצמי ונגעלת, שיש תקופות טובות אבל שהן נגמרות הירידה מגלה לי קומה תחתונה יותר ושאני רוצה לקבל ליום ההולדת שלי אותי בדימוי עצמי מחודש. כשהיא שאלה אותי מאיזה שיעור יצאתי ומה אני לומדת ניסיתי להתחמק, בסוף הבנתי שאני צריכה להגיד לה את האמת המרה. שאלתי אותה למה היא מגבילה את הגיל ל24 והיא אמרה שלדעתה לא באמת קולטים בגילאים מוקדמים כל כך את המשמעות האמיתית של זה- לא להצטלם בערום כדי להצטלם אלא לעבור חוויה מתקנת עם עצמך, כדי שתוכלי לקבל אותך ולאהוב את עצמך ושהיא לא ממינה שזה יחזיק מעמד קודם לכן. אמרתי לה שזה בדיוק מה שאני מחפשת ושאני למעשה אהיה בת 18 עוד כמה חודשים. היא אמרה מופתעת שהיא לא מאמינה כי אני לא נשמעת כזו. אמרתי לה שזה בדיוק מה שאני מחפשת והיו משפטים שאפילו השלמתי לה. ובסוף נשאלה שאלת השאלות, האם היא חושבת שאפשרי? והיא אמרה שלפי השיחה שלה איתי היא חושבת שכן. ואני כל כך שמחתי. כי מסתבר שלמרות הגיל הצעיר שלי אני כן מתאימה ואני כן בוגרת מספיק כד לעבור חוויה שאישה נשואה ומישהי בת 30 ומשו עוברת. והרגשתי טוב. כל כך טוב. כי לפני זה דאגתי. מסתבר שהעניין ממש לא זול 1380 לכל העסק ואם רוצים גם אלבום עם 15 תמונות אהובות במיוחד אז בתוספת של 420 את מקבלת את עצמך מרוטשת קלות ובעיקר אמיתית. אחר כך היא הסבירה לי על הפרוצדורה ואיך זה הולך והכל ושלחה לי חוזה באימייל. פשוט קפצתי אחרי זה. כי אחרי הכל למרות הסגירות שלי הצלחתי לעשות צעד אחד קדימהלקראת אני מוצלחת יותר. קבענו שנעשה את זה לפני יום ההולדת שלי. וזה פשוט עשה לי את היום, אחרי שביליתי שעה עם עצמי מאחורי חדר הורים ואחרי שהייתי שעה עם שיר ותמי ולא יכולתי לדבר איתן. רק שקעתי בי עמוק יותר ויותר. ואת שיא שנאתי היום, בעיקר בגלל שהיא התחילה לכתוב דקה ושנייה אחריי בשיעור מתמטיקה. וכתבה ומחקה. ושוב נכנסה לכל פוזת הסופרת הזו ופשוט התרחתי. אבל רק התרחקתי.

אחרי השיחה המדהימה עם גילי הלכתי והתיישבתי עם קבוצה של כמה מהשכבה, ליד שיר. פרחתי מבפנים ורציתי כל כך להוציא את זה החוצה. אבל מה אני אגיד? היי תקשיבו אני אצטלם בעירום כדי להתחיל לקבל את עצמי והצלמת הסכימה!! אני בקושי מודה בזה בפני עצמי. וזה מעצים אותי. בסוף נכנעתי חלקית וסיפרתי לחלי שניסה לשלב את החיים שלה בשיחה שהיום עשיתי צעד מאוד חשוב בדרך שלי להתקדמות. ושזה משו מאוד מאוד מאוד חזק. כשהיא שאלה מה אמרת אולי בבוא הזמן אספר לך. אבל לא נראלי. היא אמרה כשתעשי תספרי והוסיפה את החיוך שלה.

הפגישה עם אדם הייתה איומה! הגעתי לעיר חצי שעה לפני הזמן והעברתי אותו בקסטרו, קצת במשביר לצרכן וניסיתי להתחבר לזה כמו פעם. אבל לא הצלחתי לעשת בקסטרו דבר מלבד לעבור בין הקולבים ולזלזל בבדים, בעיקר לצחוק מהמחירים. במשביר רק הסנפתי בשמים, של גברים.

הגעתי למקום בו קבענו להיפגש והוא לא היה שם, ראתי בחור עם כיפה הסתכלנו אחד על השנייה ואמרתי לעצמי- אווו זה יהיה מעניין. הוא נראה טוב, הרבה יותר טוב מהקול המעט צפצפני שהתגלה לי בפלאפון. אבל כמובן שזה לא היה הוא. הוא התקרב ועצרתי נשימה ובסוף הוא עבר. התיישבתי על המדרגות וחיכיתי מכונסת בתוכי ופתאום הבנתי לאן הכנסתי את עצמי, בעיקר כשעברו כל כך הרבה אנשים לידי. הרגשתי רע. אבל כשהוא התקשר בדיבור המהיר שלו היה משהו שהרגיע. אז קמתי מהמדרגות והתיישבתי ליד עץ. חיכיתי עד השיחה הבאה שלו, בה הוא דיבר עד שהבנתי שאני צריכה להסתובב.

לא השליתי את עצמי, לפי הקול הבנתי שהוא נמוך ממני. הוא התגלה כבהיר שיער עם עיניים כחולות שהיה ממש נחמד לטבוע בהן כשישבנו, הוא קצת שמנמן אבל חביב להפליא. חכם ברמות ומצטט לי חלקים שלמים מסרטי באנגלית מהולה במבטא אמריקאי טהור. הוא סיפר לי על ההורים שלו טיפונת ובעיקר על עצמו. התיישבנו בבורגר'ס בר אני הזמנתי דיאט קולה והוא קולה עם ארוחה. הוא צחק עליי שאני כזאת בת "ששומרת על עצמה" ואנ אמרתי שנדבר על זה כשנשב.נפל לי הכסף מהארנק וביחד הרמנו אותו, הוא העיר הערה גועלית או נתן מכה אני בתגובה נתתי לו מכה על הישבן עם הרגל. המוכרת הסתכלה בחיוך ושאלה אם אנחנו חברים. במבוכה מלמלנו שלא. היא שאלה אם זה סופי. אמרתי שסופי וקצת הרגיש מוזר. התיישבנו בשולחן ושנייה לפני שהתיישבתי באה ידידה שלו והתחילה לדבר איתו במבטא אמריקאי ובמהירות שאוזניי לא רגילות לקלוט, המילים שלו נשמעו בדיוק כמו שלה ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אז התיישבתי ושיכלתי רגליים. הוא התיישב אחריי וסיפר לי בקצרה על מה הם דיברו. ולקח אח"כ את הארוחה שהזמין ודיברנו. יותר נכון היא דיבר, כלומר ציטט סרטים שלא ראיתי ודיבר ודיבר ובשלב כלשהו התעייפתי ממנו, מזה שהוא כל כך מנסה וממשיך. ואני רק רציתי בית, אני לבדי עם עצמי. בלעדיו. בלי כל המסמכים הצבאיים שהחל להקריא לי ללא קשר לעולם וחשף עד כמה יכולות הביטוי שלו ענקיות, בלי הציטוטים הבלתי נגמרים שלו, בלי המבטא הזה, בלי העיניים שהיה נחמד לשקוע בהן, בלי הקלילות, בלי החוכמה הזו שלו שגרמה לי להרגיש שוב כמו מישהי שלא נמצאת על הקרקע אלא מרחפת, יוצרת לה עולם משלה ושוקעת.והוא גרם לי להרגיש פשוט רע עם עצמי, זו שלא שייכת לשום מקום. ורק מתבודדת ומתרחקת. בעיקר בשבוע הזה. ורציתי לצאת משם. ממנו. מהסיטואציה. הלכנו דרך אזור הפאבים והוא צבט אותי בצד הבטן, החזרתי לו ואז הוא אמר הערה נבזית אז נתתי לו מכה, התחלנו להיאבק בצחוק ואז זה הגיע למצב שהוא היה תופס לי את הידיים כדי לדגדג אותי או סתם כדי להחזיר מכה כואבת יותר משלי. הרגע שבו באמת נלחצתי זה כאשר היינו בסימטה ללא הרבה אנשים באזור והוא ממש רצה להחזיר לי על צביטת פיטמה אכזרית אז הוא תפס לי את הידיים חזק והצמיד לקיר, אם הוא רצה הוא יכול היה לנשק אותי וגם אם היית רוצה לא יכולתי פיזית להתנגד לו. והוא שאל מה מונע ממני עכשיו להחזיר לך? את רוצה שוויון נכון? אמרתי שחזייה והוא אמר בצחוק כן אבל תמיד אפשר לפתוח רוצה לראות?. ניסיתי ברכייה כושלת והוא שחרר. ופשוט נלחצתי כי הבנתי לאיזה מצב הבאתי את עצמי. יכולתי להיאנס, הייתי כמעט קרובה לשם. ואחרי מה שקרה שם הרגשתי כאילו הוטרדתי מינית. אמרתי לו רבע בצחוק שלושתרבעי ברצינות שאם הייתי מקליטה אותו עכשיו היו מסלקים אותו מהחובלים. הוא צחק ואמר שזה נכון. בסוף התיישבנו בבית קפה, כשהוא הלך לשירותים אני הזמנתי קפה ותפסתי לנו מקום. כשהוא בא וראה ששמתי את התיק שלי על הכיס שלו הוא אמר חשבתי שכבר מישו התחיל איתך אומשו. ואז חזר לצטט, הקפיץ את השיחה בכמה בדיחות שואה. כששתיתי את הקפה שלי אבא שלי התקשר, באמצע השיחה איתו הוא לקח את הכפית שלי, ערבב בקפה וליקק. כעסתי עליו כ"כ. אמרתי לו שאני שונאת לשתות מפה לפה, מחשש להרפס. הוא קטל אותי הרפס זה רק לשעתיים, בד"כ זה רדום וחוץ מלהיות מכוער זה לא עושה דבר. בסוף הוא הבין שאני כועסת והלך לבקש מהמוכר לתת לנו כפית חדשה, לא נתתי לו לקחת את הכפית וכשהוא הלך לקופה הרגשתי רע עם עצמי, שאני כזו קשה ולא משחררת.אז קמתי וגררתי אותו מהקופה למקום שלנו בטענה שיפסיק לעשות פאדיחות. הוא ראה שאני רצינית בקשר לשתייה מפה לפה בייחוד אחרי שתקעתי בו מבט שנאה שכלל בתוכו את כל מה שהרגשתי כלפיו באותו הרגע. אחרי כמה דקות בהן הוא התחיל לחקור קצת עליי ועל האופי שלי התחיל ממש לכאוב לי הראש ויצאנו, בעיר היה חפץ חשוד שמנע מאיתנו ללכת בכיוון הרגיל לפארק שרציתי, אז חיכינו וראיתי ידידה מהשכונה, תוך פחות מדקה אדם והיא התחילו שיחה קרובה ואני עמדתי בצד נדהמת ממני, על הסגירות שרק לוחצת.והלכנו לפארק וחששתי, ששוב הוא יצמיד וידחק לגבולות. שכבנו על הדשא ושמענו כמה שירים שלי, הוא הכריח אותי לשמוע כמה משלו וניסה לחקור עליי. לא הצליח להוציא הרבה חוץ מהעובדה שאני רואה פורנו. הוא קלט שאני לא משחקת משחקים, שאני לא אוהבת ללכת עם זרם הנורמל אבל התפלא מהסגירות. ישבנו שם כמה דקות וקשקשנו ושם באמת באמת הצלחתי טיפה להרגיש טוב. בדרך לשם הוא בלבל אותי במילים שלי וכשאמר שהוא מקשקש זה רק הרתיח אותי יותר. הוא מצליח לנצח אותי בלי להיות מודע לזה אפילו. וזה רק לחץ אותי יותר. בסוף כשהלכו לתחנה הוא ניסה לחקור מתי אני משתחררת מעצמי. שאל אם באמת שחררתי פעם כשאהבתי עד הסוף ולפני הכל שאל על המיניות שלי. כמובן שלא סיפרתי לו שאני בי בהתהוות. היה משהו מאוד לוחץ בו, אם זה בנגיעות אחד בשנייה או בחקירותה בלתי פוסקות שלו שרק ניסו לחפור, במקום אמת הוא קיבל חידות. אמרתי שאהבתי מישהו באמת ולא סיפרתי שזו הייתה יוליה, ושאת פצע העבר אני עדיין מלקקת אחרי שנה. כשהגענו לחלק בו הוא שאל מתי אני משחררת מעצמי הגיע האוטובוס. הוא רצה חיבוק אבל לא יכולתי לחבק אותו. התעלמתי מידיו הפרושות, שלחתי נשיקה באוויר ועליתי. לא יכולתי לחבק אותו. לא רציתי לחבק אותו. אני מחבקת אנשים קרובים. הוא לא קרוב. בסוף לפני הופעת האוטובוס הוא שאל עד כמה הוא קרוב אליי. אמרתי לו שהוא בדרגה E שהיא הכי רחוקה ושייכת לזרים (מה שהוא היה לפני כמה שעות) כאשר יש עד A לחפור. ושזה מאוד קשה להגיע לשם. הוא אמר שאני פשוט הגירסא הנשית שלו. אמרתי שלא.

עכשיו כשדיברנו במסן הוא אמר שזה יישמע רע אבל לא עשית לו את זה בקטע של יידלק עליי אבל הוא שם לב שהוא נהיה חרמן.

הוקל לי מאוד. והבנתי למה התכוון.

אבל לא הצלחתי לנסח במילים, גם הוא לא.

איך אפשר לנסח את זה? 

"when you are by yourself and there is no one else you tell yurself just to hold on"

so when do i have to let go?