נסגרת באיטיות
דווקא כשהיה כל כך טוב
הפסקה של עשרים דקות ששינתה את החשיבה ואז זה חזר
יותר נכון היא, אהובתי משכבר הימים
חיבקה בחיבוק השואב שלה וחדרה אליי
עכשיו היא יושבת בפנים, משחירה מחדש את נשמתי
ומפרידה אותי מכולם
עד שאהיה שלה ורק שלה
מסורה כמו שאני יכולה להתמסר רק אליה
אמיר לא מרפה, הוא מחזיק לי חזק את היד
ומתקשר לבדוק אם נשבעתי לה אמונים
עוד לא..
גם זה יבוא
מחר נפגשת עם ידיד שהכרתי דרך בלוג
דווקא עכשיו אמורה להיות חביבה כזו
ולא ככה, כל כך אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
