פשוט חרא של יום בדיוק כמו הימים ההם של שנה שעברה, כשהייתי כרוכה קשות אחרי רז וקיוויתי שאני אמצא מישו לאהוב.
רק שזה לא בא כי נראיתי כמו זוועה אנושית, אני עדיין נראית ככה.
ואנ עדיין חסרת בטחון בצורה שזה כבר כואב להביט בי.
שונאת שונאת שונאת
ועומר, שמתי לב שהוא חזר להביט בי אבל פאקיט למרות הירוק שלו שמהפנט אני לא יכולה.
פשוט לא יכולה.
ויש עכשיו את המבחנים האלה, פשוט רוצה.. כבר לא יודעת מה אני רוצה,פשוט לא.
רק שייגמר.
העובדה שנתתי את אלכס כדוג' למישו שעוסק בכל מיני דברים מחוץ למסגרת הבית ספרית ושהחברה שלי לשיחה שרקה בהתפעלות ממש לא תרמה להרגשה האיומה
והעובדה שראיתי את עצמי במראה של השירותים בביצפר וגיליתי עד כמה הבטן נפוחה למרות כל התרגילים שאני עושה בבית גרמו לי להרגיש עוד יותר רע
והעובדה שאני יושבת בכיתה הכי מסריחה וצפופה
ושאין לי עם מי להיות בהפסקות כי חלי עסוקה ושיר עושה שיעורים ולי.. לי עם נטע
רק אני תקועה עם עצמי
ואז המבט הזה של המורה לאזרחות כשראה שאני נכנסת לכיתה לבד..
והמבחן המסריח ביום חמישי שצריך ללמוד אליו במקום לברוח לארץ החלומות.
פשוט הרגשתי רע, רע כמו קודם רק שעכשיו זה כבר לא היה אמור להיות קיים
והעובדה שהבנתי שאין לי למי להוציא את זה בכלל ממוטטת אותי.
כי גם לכתוב אני לא מסוגלת
סיר הלחץ הונח שוב על הכיריים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
