הבנתי משהו לגביי וגביו
אנחנו לא נהיה ביחד
יכולנו להיות, זה היה מקסים. בטח גם הייתי מתפתחת לכיוון שלו,
פתוחה כזאת, אפילו מטופשת וילדותית, מעשית ומקסימה
אבל זה לא הזמן, יש לו תפקיד אחר
הוא העיר אותי
בזכותו הבנתי מה אני שווה באמת
ניסיתי לשפר אותי כדי שיאהב אבל במקום אני התאהבתי
כי הבנתי שאני יכולה ושיש לי את זה.
עליו וויתרתי, הרווחתי אותי וזו המתנה האמיתית.
אהבה שתלווה אותי כל חיי.
יש לי חיוך מטופש מרוח על הפנים
אני לא יכולה להפסיק לשיר
ככה זה כשאוהבים מישהו איכותי באמת
אחד ששווה את זה.
יותר נכון, אחת.
אוי הנרקיסיזם, כמה טוב שהוא זורם בוורידים לשם שינוי
כ"כ מוקירה אותו על זה. ואולי גם אותי?
יש טיפטיפונת הרגשה של פספוס, של נשיקה ראשונה התחבקויות בלילות ינואר קרירים, אבל אני אחבק אותי.
לפחות אני יודעת שלעולם לא ארפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
