סודות של נפש מרובדת

ילד מוכה, ריבוי תאונות פגע וברח, הכאות וגניבות מזקנים, אלימות שהולכת וגוברת.

לאחרונה נראה כי המדינה שלנו הולכת ומדרדרת, שהמוסר הוא הקורבן הראשון שאנחנו מקריבים היום על מזבח הכבוד, אחריהם הערכים ולבסוף אנחנו נשארים מול עצמנו, מביטים במראה שמשקפת את הנפש הטמאה מחטאים וצביעות שדבוקה לנו לאצבעות הידיים כמו זפת, דוריאן גריי קם לתחייה, הוא מעולם לא מת והוא רק ממשיך להתרבות בימינו.

אני מודה שאני לא טמנתי את ידי בצלחת, גם לי יש חלק בכל האדישות הזו, אם זה בכך שאני רואה ילדים מהכיתה מתעללים (חצ בצחוק חצי במכוון) בילדה מעצבנת מהכיתה ליד, רואה אותם מרימים אותה על הכפיים ומאיימים לזרוק אותה לזבל וכולי רוצה לצעוק עליהם "תעזבו אותה, תתעסקו עם מישהי בגודל שלכם בבונים מגודלים" אני עדיין ממשיכה לשבת שם, מביטה בהם במבט מהול בתשעים אחוזים בקשה שיתבגרו כבר ובעשרה אחוזים של הלקאה עצמית. מקווה שיום אחד יהיה לי האומץ לקום, לשים יד על כתף של אחד מהדפקטים האלה ולהגיד עם העיניים (כי לא תמיד צריך לדבר) שיפסיקו, שיזריקו הורמונים אומשו ויתבגרו כבר. ואני עם כל קשקושי השכל שלי על כבוד לנשים לא מצליחה להגיב ברגע האמת גם אם אלו בנות שאני לא סובלת.

ועכשיו לנושא אחר לגמרי, הקלטת של גלעד שליט שפורסמה. פתאום כל הפייסבוק מלא בסטטוסים של "תחזור גלעדי אנחנו מתגעגעים" וכולי כזה טוווווווב ילדים תנוחו, אם אתם רוצים שיחזור תעשו כמו אלעד ארביב, כמו ניר צחר ועוד הרבה בני נוער שנאבקים והולכים להפגין כדי שיחזור, אבל אחרי הכל למי יש כוח לצאת מהבית כשאפשר להביע מקסימום אמפתיה ורגישות בהקלדה פשוטה של סטטוס שיימחק עד ליציאה הבאה שכל החברים שלך יהיו חייבים אבל חייבים לדעת כדי שיבואו ויארחו לך חברה?

היום קראתי כתבה על בחור אחד מגבעת זאב שמשתתף בפעולות מחאה ופתאום האסימון נפל לי, אנחנו יכולים לשנות, יש לנו כוח להשפיע. אני לא גדלתי על הערכים האלה, למדתי להיות תקועה עמוק בתחת של עצמי ולייבב כשמסריח. לא גדלתי על ערכי שיתוף ועזרה הדדית אלא על ידע שבחוץ מתחוללת מלחמה, וצריך להתכונן אליה מראש אחרת.. עדיף לא לחשוב על זה.

ודעתי בקשר לגלעד שליט? כמו כולם אני מקווה שיחזור אבל לדעתי זה היה אמור לקרות תוך פחות מ24 שעות מהרגע בו נודע לצה"ל שנחטף להם חייל, ידידה שלי טוענת שאם לא היו מפרסמים את זה ככה היה הרבה יותר קל להחזיר אותו. אני כבר לא מאמינה שיחזור ואני יודעת שזה אכזרי לקבוע כזה דבר, מקווה שיוכח שאני טועה. שמישהו שיקרא את זה יכתוב לי יום אחד בתקווה שבעוד זמן קצר מאוד "אמרתי לך! פאסימיות עושה קמטים אז תפסיקי" אבל משהו בפנים אומר שלא, פשוט לא.

הקלטת הזו עירבבה את כל ערימת הדעות שגיבשתי בקשר לזה ואני מאוד מקווה שהמאבקים שאנחנו עושים (טוב הם, אני מוציאה את עצמי מהתמונה, אחרי הכל פאסימית) באמת ישפיעו על ממשלת נתניהו, שמשאלתו של גלעד תתגשם, שפניו לא יהיו כה צנומות ושהוריו יראו אותו בתדירות יומיומית.

חג שמח ושבת שלום!