סודות של נפש מרובדת

סופו של כל יום נורא להיגמר בסופו של דבר, אם זה אחרי שינה או אחרי צחוק ארוך.

שלי נגמר אחרי המון ייסורי מצפון, דיסק מקפיץ של טימבלנד, התחברות לצ'אט הירוק של נענע ושש וחצי שעות שינה.

משום מה היום הזה התחיל גרוע יותר מאתמול, קמתי גרוסה מעייפות, רבתי עם אמא שלי על הבוקר, התרגזתי עליה, לא היה לי כוח לשיר שהקפצנו, ישבתי כמו מפגרת ליד מעבדת ביו' כשיוליה עוברת מולי ומפזרת הילת אושר, שום מכנס לא עלה עליי והבטן הייתה נפוחה מתמיד ובכללי הרגשה זוועתית.

בביולוגיה לא קלטתי כלום בהתחלה אבל אז האסימון נפל, הבנתי שלמרות העייפות אני צריכה לתפקד, בסופו של דבר הצלחתי להעלות כמה הצעות חקר טובות שאפילו המורה אהבה ולמרבה הפלא נכנסה בי קצת חוכמה. בלשון.. טוב נו זה לשון. מי מקשיב לזה בכלל?

במתמטיקה הצלחתי לקלוט על מה המורה הרוסי והמפחיד קשקש ואפילו קיבלתי צל"ש ממנו על סשן תרגילים שנפתרו כהלכה.

בספרות נחתי וקשקשתי עם חלי ובאנגלית נקרעתי מצחוק משני הליצנים שישבו מלפניי.

מסקנה מהיום: גם אם אני בחברת אנשים שבטוחים בעצמם אני צריכה להתבלט(עד כמה שזה יהיה קשה)

ממחר מתחיל הסוף, הגיע הקץ לזלילות האינסופיות

נמאס כבר. הסקיני הישן קורא לי.

and you probably don't wanna hear tomorrow is another day"

but i promise you,you'll see the sun again

and you are asking me why pain is the only way to hapiness

"and i promose you, you'll see the sun again .

אחח דידו.. איך היא תמיד מצליחה לקלוע (למרות שהשיר הזה מדבר על מוות עדיין קל להתחבר אליו)