סודות של נפש מרובדת

אז הנה שוב עשייתי את זה, פתחתי בלוג אחרי שנשבעתי לעצמי יותר מידי פעמים בלב וגם כמה פעמים בקול שאני לא עושה את זה..

כי אני לא צריכה שאנשים אחרים יקראו את המחשבות שלי, אבל אז הבנתי שאני לא מצליחה להוציא ממני מילים. המחשבות שלי רצות בקצב מטורף בראש אבל שום דבר לא יוצא, לחברים שלי אני כבר לא רוצה לספר דבר כי הם לא מצליחים להבין, לכתוב אני מתעלצת, עייפתי משיחות נפש...

אני מניחה שאני אנסה להוציא את זה לאנשים זרים, כאלה שלא מכירים אותי או סתם זרים שלשם שינוי מתעניינים במה שיש לי להגיד (במקרה הזה להקליד), אולי זה ישחרר קצת את הראש, אולי זה יגרור חיוך או סתם יעביר דקות מתות של חופש גדול אחרון.

אני צריכה להפסיק להחליט דברים אחרי לילה לבן של חוסר שינה, כשהעיניים צורבות אבל המוח קצת יותר, אני מניחה שאני צריכה להפסיק לקרוא בלוגים של בנות מהביצפר ובעיקר של אחת קרובה ולהתעצבן מזה, לא יודעת בדיוק ממה.. אולי מהעובדה שהיא השאילה את תחביב הכתיבה שלי וכרגע היא כותבת בזמן שאני שרויה במה שאני מכנה משבר כתיבה, אולי כי היא מבקרת אותי בלי הפסקה, אולי כי אני פשוט חתיכת טינג'ארית קנאית שלא מסוגלת להפיק את היצור הזה שנקרא פרגון..

אז הנה אני יוצאת לדרך.. אחלו לי בהצלחה עם בלוג מספר 4 ^^