עד שלא אומרים לי שאני באמת טובה באיזשהוא תחום ושיש לי כשרון אני לא מאמינה בזה בעצמי, כלומר כן יש לי סוג של חוש הערכה כלפי עצמי אבל הוא אף פעם לא מספיק ולא מגיע לרמות של תפיחה על השכם כמו שמחמאה מאדם זר יכולה לחולל.
יכול להיות שכתיבה שלי היא לחלוטין ממוצעת ולא תגיע למה שאני שואפת מעצמי.
יכול להיות שהדבר הזה שאני קוראת לו "מוזה" הוא סתם מטאפורה רומנטית שמשוררים המציאו לעצמם כדי לבטא תקופות של עליות ומורדות בכתיבה שלהם.
ואולי היא בכלל לא קיימת, וכשאני חושבת שהיא נעלמה לי זה סתם כי היא בעצם מעולם לא ביקרה אותי.
אולי...
אני צריכה לשמור עלייך בסוד, בשקט
לא לספר עלייך לאיש
אסור, אחרת-
תעלמי לי שוב
לא לתת לאיש לדעת
לא לתת לאיש לגעת
לא לבטא אותך במילים
לשמור אותך עמוק בפנים
~
אוצר מופנם שלי
כסינדרלה בחצות
את בורחת
ונעלמת מפניי כולם ואפילו מפניי
ותקופות ארוכות שאני נעזבת לבד
ועד מתי
לא תאפשרי לי להתגאות בך
אני צריכה לשמור עלייך בסוד,בשקט
כי אסור,
אחרת-
תעלמי לי שוב
...
אז אם את שומעת אותי, מוזה,
תני סימן