חה חה חה

אתמול הרסתי תקופה יפה באמצעות משפטים טפשיים חסרי משמעות. התנצלתי המון כי לא מגיע לו לסבול את השטויות שלי.

והדמעות... איכס, אני לא יכולה להיות כזאת בכיינית. אני כל כך טיפשה לפעמים וזה גורם לי לרצות רק לדפוק את הראש בקיר.

איך העזתי להרוס ככה? לגרום לכל הציפיות שלך להיעלם כליל ואיך גרמתי לעצמי לפחד שעכשיו יהיה פחות טוב ממה שהיה? ובדיוק כששנינו התחלנו להרגיש כל כך שלמים עם הקשר הזה, שכל הודעה ממך וכל שיחת טלפון גורמות לי לחייך מהתרגשות כמו ילדה קטנה. אני רק רוצה שוב להתנצל על הטיפשות שלי [בפעם המיליון, אבל אני מרגישה כל כך רע עם זה] ולהגיד לך שוב שאני אוהבת אותך ומצטערת על זה שאני לא סגורה על עצמי ומכניסה אותך לכל הבלאגן הזה ועל זה שהרסתי את הכל.

ואני שלמה עם כל מה שקורה בנינו, כנראה שאני פשוט לא שלמה עם עצמי.

ואני רוצה את זה בדיוק כמו שאתה רוצה, והיו לי ציפיות בדיוק כמו שהיו לך, אבל עכשיו לך אין שום ציפיות ואני נשארתי איתן. ואני לא רוצה לגרום לך להרגיש מטומטם, ואני סומכת עלייך בעיניים עצומות ויודעת שלעולם לא תפגע בי, אבל דברים שעברתי השפיעו עליי יותר מדיי ואני מפחדת שהקשר שלנו יקבל אופי שונה. זה בגלל שאני פסימית. נמאס לי להיות כזאת מחושבת, אני צריכה להשתנות, ואני רוצה לעבור את השינוי הזה איתך. הבעיה היחידה היא שאני בטוחה במאה אחוזים שלא תהיה מוכן לסבול את הטמטום שלי פעם נוספת. אני מרגישה כל כך טיפשה.

כשאני נעמדת מול המראה בא לי להרביץ לעצמי. לא רוצה לראות את הדמות המכוערת הזאת יותר.

עריכה:

אני אוהבת אותך כל כך, קשה לי לתאר עד כמה.