http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573I guess I'm just a girl wrapped in a mystery inside a bitch.heCopyright 2026 M.H.S. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/83/36/03/33683/misc/9688850.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=10343049<div align="right" dir="rtl">לפני כמעטחודשיים מצאתי את עצמי במקום די מבהיל מלא בחיילים שפתאום התמלא גם בילדים מפוחדים הלבושים במיטב בגדיהם וייצגו את מי שהם באמת. כעבור מספר שעות לא נותר דבר מהילדים המפוחדים - הם נהפכו לחיילים, כולם נראים בדיוק אותו הדבר ולפני ששואלים אותם מה שמם שואלים מה הוא מספרם האישי. אני צוחקת כי הכרתי מישהי באוטובוס מגבעת התחמושת לבקו"ם, ודיברנו כאילו שאנחנו מכירות אחת את השנייה שנים. עכשיו הבדיחה היא שאנחנו מכירות עוד מלפני הגיוס. אז את כל היום החוויתי בבקו"ם העברנו ביחד. בשעה 18:00 בערך העלו אותנו על האוטובוס לעובדה (נאצים). כמובן שישבנו ביחד, אנחנו מסכנות ולא מכירות אף אחת. פתאום איזה יצורה עולה על האוטובוס ומתחילה לצעוק עלינו - המפקדת. פה התחיל השוק. "תפרידו סוללות מהפלאפונים", "תשבו בהקשב"... נסיעה של 5 שעות במצב כזה - סיוט. ויש יותר גרוע מזה... 11 וחצי בלילה ריצות מטורפות, חלוקת מדים ב' (הפאדיחות של חיי...), חדרים וכל החרא שמסביב... הלכנו לישון ב 2 בלילה ואפילו לא התקלחנו. בסופו של דבר, אחרי שבוע וחצי, הבנתי שהטירונות שעברתי הייתה שכונתית ביותר. ביום ראשון שאחרי סיום הטירונות חזרנו</div>Sat, 27 Dec 2008 17:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (M.H.S)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=10343049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669573&blog=10343049http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=10093653<div align="right" dir="rtl">רציתי לעשות המון דברים לפני הגיוס. אמרתי לעצמי את הכל כבר ביוני האחרון, אבל כמה דברים השתבשו בדרך. מצאתי את רשימת הציפיות לשנת 2008 (שכתבתי בינואר והייתי אמורה לקרוא ב20 ביוני) ומסתבר שהשגתי את כל מה שרציתי. אז ככה, ביום שני הבא אני מתגייסת. פיקוח ומבצעים, here i come! אני מקווה שהטחינות ישתלמו בסופו של דבר ואני יודעת שאתגעגע לבית, אבל יש לי הזדמנות לחוויה מעניינת ומאתגרת. האמת היא שאני ממש שמחה שזה לא תפקיד של יומיות. ואיך אני מבלה את הימים שלפני הגיוס? לא עושה כלום, וזה כל כך כיף! החופש האמיתי. והגשם שמטפטף עכשיו על חלוני מזכיר לי את העובדה שבחורף הקרוב לא אוכל להתכרבל על הספה ולא אוכל להתפנק עם המרק של אמא. אני עדיין ילדה וקשה לי להאמין שאני מתגייסת. ביי! עריכה: זו לא הכמות, זו האיכות. תמיד תמיד תמיד!</div>Sun, 26 Oct 2008 13:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (M.H.S)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=10093653http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669573&blog=10093653http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=10051213<div align="right" dir="rtl">00000 00000 00000000 00000000 00000000 00000000 00000000 00000000 00000000 00000000 00000 00000 000 000 &</div>Sat, 18 Oct 2008 04:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (M.H.S)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=10051213http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669573&blog=10051213http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=9900290<div align="right" dir="rtl">זה מה-זה לא בסדר.</div>Mon, 15 Sep 2008 11:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (M.H.S)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=9900290http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669573&blog=9900290http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=9841278<div align="right" dir="rtl"> שוב זה קורה. מוצאת את עצמי בלי היכולת לעשות משהו טוב, משהו חכם. אני חושבת שאני מקרינה טיפשות. אני צריכה להתחיל את החודש הזה בשינוי, בלי פיתויים, לחשוב רק על מה שיעשה לי טוב באמת. ומה עתיד לבוא? מפחיד אותי לחשוב על זה. אבל משעמם לי, וכשמשעמם מתחילים לחשוב. משעמם לי. חשבתי שיהיה כיף לעבוד עוד ועוד ועוד, אבל אני לא בנויה לעשות כל יום את אותו הדבר. חשבתי שהיחסים ביני לבין אנשים ישתפרו... אבל... חשבתי שאני אטוס לחו"ל עם אחותי, לא חשבתי שבסוף אמצא את עצמי עובדת בשביל שיהיה לי כסף בתקופת הצבא. 1.9.2008 חשבתי על זה שה-1 בספטמבר הוא סתם תאריך מעכשיו והלאה... וזה מוזר... ועל זה שאני מתגייסת ב-3 בנובמבר. שלחתי אתמול מייל ללשכת גיוס כדי לנסות להקדים כי ממש משעמם לי. אני צריכה לשנות אווירה. ואני גם כ"כ עייפה... וכל כך משעמם לי. מעניין מה היה קורה אם פשוט הייתי מתחילה לשתוק. . . אם הייתי גרה קצת לבד. אם הייתי מתגייסת אתמול!!!! למה אני מתגייסת כ"כ מאוחר? :( כל כך משעמם לי. אני צריכה מסגרת, אחרת אשתגע. ממחר... ממחר... ממחר..... וואי! ממחר יש לי קצת זמן לעצמי! אז </div>Mon, 01 Sep 2008 01:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (M.H.S)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=9841278http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669573&blog=9841278http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=9760471<div align="right" dir="rtl">הבטחתי לשמור, לדבר, לחזק ולטפח. הבטחתי כי רציתי. אני עדיין רוצה, אבל כבר אין לי את הכוחות לעשות שום דבר. אז נכון שצריך להתמודד וצריך להשלים עם המציאות, אבל אני בוחרת שלא לעשות זאת. נעלתי את עצמי במשך חודש בתוך יום אחד, יום שבת, ה- 19.7, היום שבו לא יכולתי להירדם כי חשבתי על כמה שאין צדק בעולם. מאז אותו לילה קשה לי להירדם בשבתות.ואני כבר לא אוהבת לעשות שום דבר.אני כבר לא זקוקה לדברים שאהבתי. אני לא צריכה לצאת ולא צריכה לרקוד ולא צריכה לשתות או להתפרק. אני צריכה רק אפשרות ללכת מפה. את הגיוס אי אפשר להקדים, כמה חבל. אבל להשיג כסף ולברוח זה פתרון נהדר. אנשים לא מבינים ולא מזדהים כי הם חושבים על עצמם ועל דברים שטחיים. אני הפסקתי לחשוב, לחשוב זה טיפשי. חיים רק פעם אחת - אני צריכה לחיות, אבל לא כמו שחייתי עד עכשיו. ולהחלים, כמובן. ולתת לפצעים להגליד למרות שהדם ממשיך לטפטף והדמעות המלוחות זולגות על הפצעים הפתוחים וזה שורף. אוי, כמה שזה שורף. וכשאני הולכת מבלי לשים לב לאן ונתקעת בכסא, בדלתות, בשולחן... התעוורתי אולי אני פשוט קצת מסונוורת ולכן הראייה שלי לא במיטב</div>Sun, 17 Aug 2008 03:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (M.H.S)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=9760471http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669573&blog=9760471http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=9658143<div align="right" dir="rtl">"רציתי להגיד לךשבכל מקוםאת איתי בליבילא הספקתי לומר לך שלוםשירי לישיר עצוברציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך" (עכשיו צריך לתרגם את זה לספרדית, סבתא שלי לא תבין בעברית. וגם בלשון זכר לסבא שלי). כשאני אמות, אמות עם סכין ביד. ולמה? כדי שאם, במקרה, אווכח שאכן קיימת ישות עליונה שנקראת "אלוהים" או מה שלא יהיה, אוכל לדקור אותה.</div>Mon, 28 Jul 2008 23:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (M.H.S)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=9658143http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669573&blog=9658143http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=9613568<div align="right" dir="rtl">אחרי חמישה חודשים הוא קרא לה, והיא החליטה ללכת איתו. פתאום, טעות, תאונה, אני לא מבינה. זה היה ללא ספק היום הקשה ביותר בחיי. ואני עדיין לא מאמינה. אני לא יכולה להגיד את זה אפילו כי זה כל כך הזוי, כי היא הייתה פה שבוע שעבר, אז איך פתאום היא לא פה? סתם ככה, לא פה? ואיך זה שבתוך תוכי אני יודעת שהיא לא תשוב, אבל עדיין לא מסוגלת להשלים עם העובדה הזאת ועדיין חושבת ששיקרו לנו, שזו לא הייתה היא? איך? איזה עולם מוזר. ואני משתגעת מהגעגועים ורק רוצה לנסוע פה, רחוק רחוק.</div>Sun, 20 Jul 2008 22:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (M.H.S)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=9613568http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669573&blog=9613568http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=9601878<div align="right" dir="rtl">תמיד מדברים על שברון לב כמשהו מטאפורי. אתמול נוכחתי לדעת כי שברון לב הוא אמיתי, לב באמת יכול להישבר. כאב גדול שמצטבר במהלך השנים קורע את הלב. זה גם קורע את הלב של הסובבים. קורע גם את העיניים מרוב דמעות. ושוב, מחלחלת לתודעה המחשבה המזעזעת שבני האדם הם כלי-משחק בידו של השטן, או שהגורל הוא סתם שרירותי. כי בפעם המיליון, אם קיים אל - הוא רע, משמע שהוא פשוט השטן. אבל אני נוטה להאמין שאין שום ישות עליונה בעולם הכ"כ לא הוגן הזה, אז איזה הסבר הגיוני יש למה שקורה?</div>Sat, 19 Jul 2008 00:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (M.H.S)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=9601878http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669573&blog=9601878http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=9594527<div align="right" dir="rtl">אה, זה ענן. זו ציפור, זה מטוס, זה כל דבר, רק לא ההוא שמדברים עליו - אלוהים? כל כך שקוף שהוא לא קיים. תראו כמה רע יש פה. אותו אל שאנשים מסויימים נוטים לפאר את שמו ולהלל בכל מקום, אותו אל שנתן שתהיה שואה, נתן שינצלו אנשים ויהפכו אותם לעבדים, נתן את האפשרות שיתרחשו אסונות טבע, לא שמר על החיילים החטופים ונתן לאנשים (אי אפשר לקרוא להם אנשים בעצם) לחסל קהילות שלמות של בני אדם, וגם אם לא קהילות שלמות, אנשים שרוצחים אנשים אחרים, חוטפים, עושים פיגועים. לוקח אנשים טובים ומשחרר את הרעים. אם באמת היה אלוהים, הוא לא היה נותן לדברים האלה לקרות. ולא, אני לא מאמינה בבולשיט שאלה עונשים. בני אדם הם לא משחק. ואם היה אלוהים, הוא לא היה לוקח מאיתנו כל הזמן את מי שאנחנו אוהבים. או מאיים לקחת אותם. בקיצור? אני זורקת זין לשמיים מול כל מי שעדיין מאמין שאלוהים קיים.</div>Thu, 17 Jul 2008 21:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (M.H.S)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669573&blogcode=9594527http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669573&blog=9594527