בשבוע האחרון רותם חסר מנוחה בצורה יוצאת דופן. ואני מתכוון אפילו יחסית לזה שהוא סובל מכאבי בטן בחודש האחרון (שזה מחצית מחייו).

בחג הוא היה שקט יחסית, אבל מיום שישי הוא התחיל להיות ממש טראומתי בקטעים מסויימים. זה התחיל ביום שישי בערב אצל ההורים שלי, הוא התחיל לבכות - וכלום לא עזר. אני חושב שמי שאין לו תינוק לא מבין עדיין את המשמעות של "כלום לא עזר" - התסכול שמלווה לזה, תחושת חוסר האונים. הג'ינג'ית ואני טלטלנו אותו על הבטן, על הידיים, על הצד, הפכנו אותו עם ראש למטה, עמידת קוף, נמר על העץ, עכביש דרוס, פיל תוקע גרעפס - ניסינו את כל התנוחות. ועם מנשא, בלי מנשא, עם סבתא, בלי סבתא, אפילו מוצץ (!) - וכלום. אחרי כמה דקות שנדמו כמו נצח הוא נרגע.

חשבנו שהגענו לחוף מבטחים. הא, כמה צעירים ותמימים היינו.

מאז יש לו התקפים כאלה של חוסר נינוחות קשה במיוחד, שבהם הוא בוכה וכלום לא מרגיע אותו. כלומר כמעט כלום - מסתבר שישיבה על כדור פיזיו איתו בזרועותינו וקפיצה מעלה-מטה בעוצמה שיכולה לגרום לפרה להניב מילק-שייק מרגיעה את הקטן (או שגורמת למוח שלו להיחבט בגולגולת - מה שמייצר שקט בכל מקרה). הבעיה עם כזו שיטת הרגעה היא שהחוליות בגב של הג'ינג'ית מזמן יצאו למסע ניווטים והידיים שלה נמתחו לרצפה - מה שמייצר הליכה של אוראנג-אוטאנג (ג'ינג'י ונאה במיוחד).

הערב הייתה הסלמה. קפיצה על הכדור אמנם עזרה אבל כל נסיון להפסיק אותה כדי לשים את רותם במיטה נתקל בהתנגדות עממית. הטרוריסט הקטן כרכם את פניו בעלבון מר בכל פעם שהעזנו לחשוב להפסיק לקפוץ, ואם ההעוויה לא הבהירה את כוונתו הוא מיד החל לבכות. הפתרון בסוף היה לוחמה משולבת - קפיצה על הכדור + מוצץ בפה, ולאחר מכן השכה במיטה + נדנוד המיטה + שיר ערש. לתפקיד שיר הערש נבחרתי אני בגלל קולי הערב, סליחה - קולי העורב, ובגלל שזו היתה הזדמנות לג'ינג'ית להתחמק באלגנטיות לחדר השינה להשלים כמה דקות מעשרות השעות שחסרות לה.

הרפרטואר התבסס רובו ככולו על לופ אינסופי של "לילה לילה מסתכלת הלבנה". אני לא חושב שזה שם השיר, אבל אלה רוב המילים שלו שאני מכיר (חוץ מ"יקינתון" שנדחף פה ושם). לשוחר המוזיקה הקטן זה לא הפריע ונראה שלאט לאט הוא נרדם, הבעה מלאכית מתפשטת על פניו. בעצלותי ניסיתי להפסיק אחרי כ-20 חזרות על השיר, מה שגרר התעוררות מידית של הקטנטן וקולות מחאה חרישיים. מיד חזרתי למתכונת המוכרת, התיישבתי על הספה בעודי שר והדלקתי טלויזיה לראות "Family Guy" ללא קול.  בזמן שאני שר.

נסו פעם לראות סדרה קומית שאתם אוהבים ללא קול בזמן שאתם שרים שוב ושוב "לילה לילה". לא, בעצם אל תנסו.

אבל עכשיו הוא ישן, המלאך הקטן, והאידיליה חזרה למעוננו לבינתיים. אני רק מחזיק אצבעות שהוא יעבור את התקופה הזו כמה שיותר מהר ושלא תהיינה הסלמות נוספות, כי באמת שאין לי רעיונות חדשים איך אפשר להרגיע את הבונבון הזה.

לילה טוב.