http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867הבלוג התחיל בסוף 2009 כשנודע לנו שאשתי בהריון. זו ההתחלה, וההמשך... שלא יגמר לעולם.heCopyright 2026 יואב מ.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867http://www.babyjava.net/images/ultrasound-6weeks.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=12074144<div align="right" dir="rtl">כבר כמה זמן אני רוצה לכתוב פוסט על הקשיים, העייפות, המתח - כל הדברים שכל-כך בולטים וברורים מהרגע שהקטן הגיע. אבל זה קל מדי. זוהי הוצאת קיטור שכל הורה עושה, ואני חטפתי מכך כבר רבות. כבר כתבתי בפוסטים קודמים עד כמה נמאס לי לשמוע על העייפות והתסכול, וכמה זה מלחיץ לחינם. אני רוצה לדבר על מה אנחנו מקבלים בחזרה. </div>Fri, 01 Oct 2010 01:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (יואב מ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=12074144http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=668867&blog=12074144http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=12046653<div align="right" dir="rtl">כמה סיבות למה הורות קשה יותר מטירונות...</div>Sat, 18 Sep 2010 12:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (יואב מ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=12046653http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=668867&blog=12046653http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=12039383<div align="right" dir="rtl">הוא שוכב על הגב במיטה, מביט על התקרה וניכר שלא בא לו לחזור לישון. ואז הוא לרוב פותח את הסמול טוק ב"גו גוווו" וחיוך. מיד אני קופץ לכיוונו ואנחנו מתחילים לדבר. "גווו" אני עונה לו, והוא מתלהב, מזיז את כל גופו ואומר "בחחח אווו". "בחחח פפפ", אני מציע לו, והוא רוקע ברגליו בהתלהבות ומטיח את ידיו במיטה. </div>Tue, 14 Sep 2010 00:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (יואב מ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=12039383http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=668867&blog=12039383http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=12039317<div align="right" dir="rtl">בשבוע האחרון רותם חסר מנוחה בצורה יוצאת דופן. ואני מתכוון אפילו יחסית לזה שהוא סובל מכאבי בטן בחודש האחרון (שזה מחצית מחייו).</div>Mon, 13 Sep 2010 23:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (יואב מ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=12039317http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=668867&blog=12039317http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=12021009<div align="right" dir="rtl">עוד לפני הלידה כשדיברתי עם אנשים על ההולך לבוא, התייחסתי לכך כפרק ב' של החיים. לא ידעתי אז עד כמה אני צודק.</div>Sun, 05 Sep 2010 00:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (יואב מ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=12021009http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=668867&blog=12021009http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=11960431<div align="right" dir="rtl">ההנקה מכאיבה פעמים רבות. כשדיברנו עם אנשים על הנקה לפני הלידה, השיחות נסובו בעיקר על הסברים טכניים או על כמה זה חשוב להניק. יש לחץ ברור של החברה להניק ולא להשתמש בתמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות), והסאב-טקסט הוא שאמא טובה מניקה.</div>Fri, 06 Aug 2010 12:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (יואב מ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=11960431http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=668867&blog=11960431http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=11955900<div align="right" dir="rtl">אני כותב את הפוסט הזה ביד אחת, בלילה. על היד השניה שרוע רותם שכובעל בטנו, עיניו עצומות. אני מתנדנד קדימה ואחורה בזמן הכתיבה, מרגיע את המסכן הקטן. כואבת לו הבטן.</div>Wed, 04 Aug 2010 01:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (יואב מ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=11955900http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=668867&blog=11955900http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=11953618<div align="right" dir="rtl">הפוסט הקודם שבו אמרתי שהמחסור בשינה הוא לא הבעיה הגדולה, נכתב מנקודת מבטו של הגבר - מנקודת מבטי.</div>Mon, 02 Aug 2010 23:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (יואב מ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=11953618http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=668867&blog=11953618http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=11947571<div align="right" dir="rtl">מעניין שלפני שרותם הגיע, בכל פעם שהייתי מדבר עם הורה "מנוסה" (ואני רושם מנוסה במרכאות מכיוון שנתקלתי בהורים רבים שזה עתה הצטרפו למעגל והם כבר מחשיבים את עצמם מנוסה) הייתי שומע את אותו דבר: אתם כבר לא תישנו. התייחסתי לזה כבר באחד הפוסטים. אמהות טרוטות עיניים לוחשות לי בקול ניחר "תתגעגעו לשינה שלכם" רגע לפני שראשן צונח לתוך כוס הקפה עם קול נחירה עזה. אבות שמחייכים בסיפוק למראה ההורה שבדרך שאפילו עוד לא התחיל לשתות מכוס התרעלה של העייפות הכרונית, ורוח השמחה לאיד באוויר. והכל ממקום אמיתי של עייפות שמחפשת הכרה ושותפות. אז הכל אמת. לא ישנים הרבה, ואם יוצא לישון 5 שעות ביממה אז המצב טוב מאד. והכל שטויות.</div>Fri, 30 Jul 2010 23:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (יואב מ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=11947571http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=668867&blog=11947571http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=11933061<div align="right" dir="rtl">לפני כמה ארוחות נעלמו הבעלים שלי מהבית, סתם ככה פתאום. קורה הרבה שהם נעלמים בין ארוחה לארוחה, אבל הפעם הם פשוט נעלמו לגמרי, ושלחו במקום זה את האנשים עם הריח הנחמד שיביאו לי אוכל כשצריך ושיוציאו אותי. האנשים עם הריח הנחמד גם לקחו אותי לישון במלונה שלהם לילה שלם ונתנו לי הרבה הרבה גבינה צהובה. יאמי! </div>Fri, 23 Jul 2010 20:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (יואב מ.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=668867&blogcode=11933061http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=668867&blog=11933061