התת מודע

הכי רע לי וטוב לי באותה מידה

יש את הפוסט הזה

על מישהי שכתבה שהידיד שלה התאהב בה

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=691442&blogcode=12360387

אני לא הידיד בסיפור, אבל הייתי מחובר לפוסט הזה נורא בגלל התגובות ובגלל הסיפור שזה משהו שגם אני עובר

תחשבו שאני הידיד

כי זה הסיפור שהיה לי עכשיו....

אני שנאתי אותה כל כך בהתחלה והיא בכח חיפשה קשר איתי

הזדיינה עם חבר טוב שלי ואחרי זה באה לשבת אצלי

ראתה שאני לא שולח ידיים וחיפשה עוד להפגש

באה לחבר לקבל מנה מינית ואחרי זה אלי לקבל מנה ריגשית, משחק שכזה...

היא הפסיקה להזדיין איתו ושמרנו על קשר ואחרי שנה וחצי הפכנו לחברים הכי טובים

למרות חוסר הסבלנות שהיה לי כלפיה בהתחלה, הפכנו לזה.

והיא הוקסמה ממני, ביקשה משהו לנשנש

ואני מטיפשותי הכנתי לה מנה יפה....עינייה נפתחו

פתאום היא מבקשת ממני שאני יעשה למענה דברים, שעתיים ברציפות הדבר היחיד שהיא אומרת "תכין לי משהו" ובסוף נפלט לה "אני אוהבת שאתה מכין לי דברים"

אחרי שיחה שבה אני מנסה להסביר לה שהיא מנצלת אותי כי אני כזה

היא ניסתה להפסיק

אבל בכל זאת המשיכה להתקרב אלי

רצתה שאני אשאר איתה לנצח, ביקשה את זה ממני

רצתה לגור איתי

רצתה אותי לצידה כל הזמן........היא רצתה גבר איכפתי שיטפל בה ויתנהג אליה בעדינות ובאהבה..

פתאום אני מוצא את עצמי מכיר את המשפחה שלה והיא מכניסה אותי עוד יותר עמוק

לדודה לסבתא, אני מתחיל להתחבר למשפחה שלה יותר מאשר אי פעם התחברתי למשפחה שלי

פתאום אני מוצא את עצמי מרגיע אותה כשרע לה

והיא מבקשת "תמשיך לדבר זה מרגיע אותי"

היא משפיע עלי לטובה, גורמת לי להיות אדם טוב יותר

אנחנו מתחילים להפגש המון ואם שבוע לא מתראים היא משתגעת "נו, אני רוצה כבר להפגש"

החזיקה את עצמה שעות ערה כדי להיות איתי

באיזשהו שלב אמרתי לעצמי שזה יותר מידי

היא לא יכולה להחזיק אותי ככה

אני לא יכל להפוך אותה לחלק כל כך גדול בחיים שלי סתם ככה

בסוף אפילו לחברה לא יהיה לי מקום....התלות שלנו אחד בשני הפך ליותר מידי

ולא רציתי להשמיד את הקשר הזה, לא רציתי עכשיו להתחיל לשחק משחקים של להתרחק ולהתקרב און ואוף

רציתי להמשיך את הקשר הזה ולחזק אותו, הוא מאוד חשוב לי בחיים אבל הוא לא יכל להמשיך להתקיים סתם כך

ונסיתי לנשק אותה..

אני לא יכל להיות חבר שלה

היא לא רואה אותי ככה

לא נמשכת אלי ככה לא ולא ולא

היא רוצה שיהיה כמו תמיד, שזה באיזשהו שלב התחיל להרגיש לי כניצול

התחיל להיות הרגשה שהיא מחזיקה את הקשר הזה רק בגלל הגבר שאני אבל לא מוכנה לנסות יותר מזה

רוצה אותי קשור אליה אבל שהיא תיהיה בחופש מוחלט

התנתקנו ונישברתי והתקשרתי אליה

לא יכלתי בלעדיה וחזרנו לדבר והתקרבנו

ופתאום היא אומרת לי "אני מרגישה שאתה נקשר אלי יותר מידי"

זה לא מה שרצית?

פה התחילה שיחה ארוכה שסופה היה כזה

אמרתי לה שאם היא רוצה לשמור את הקשר הזה היא חייבת לנסות או לפחות לשמור על ראש פתוח

כי קשר כזה בין בן לבת לא יכל להתקיים סתם

זה קשר חד צדדי שבו היא מקבלת את כל מה שהיא רוצה

אבל היא סגרה את הדלת הזאת

סגרה את הדלת הזאת מהיום הראשון שהיא ראתה אותי משום מה....

והיא החליטה שהיא פשוט מעדיפה לבטל את הקשר מבלי אפילו לקחת סיכון....אני רציתי לשמור על הקשר ולקחתי סיכון למענו

אבל ברגע שהיא הבינה שזה לא קשר של "יש לי חבר אפלטוני הכי טוב בעולם" אז היא לא רוצה כלום מזה יותר

זה או זה או כלום.....לא רציתי לחשוב שזה כזה

חשבתי שזה באמת שני אנשים שמצאו עיניין אחד בשני....אבל זה יותר היה איך היא מרוויחה לעצמה פנטזיה....

אני טוב לי כי לפחות זה לא נגמר ב"אוי כמה שכואב לי איתך אני חייב להתרחק"

זה נגמר ב"את לא יכולה להמשיך לנצל אותי ככה ואם את רוצה לשמור על הקשר הזה את חייבת לפחות לנסות"...

למרות שהכתיבה שלי לא העבירה את זה...זה נגמר כך

ולפחות זה נגמר

רע לי כי איבדתי מישהו....מישהו שהיה חשוב לי

אבל אני מתחיל לחשוב...אני מתחיל להתחרט שפגשתי את המישהו הזה

שכל כך נפתחתי כלפיה עד שהרגשתי ערום

שעשיתי למענה כל כך הרבה שגרם לה להרגיש הבחורה הכי חשובה בעולם

אני מתחרט שאני לא שלחתי ידיים.....כי לפחות היא הייתה מסתכלת עלי כאל בן אדם

ולא כאל צעצוע