מסעות בין גלקטי לפנימי

ברור, שזה לא ברור

                                                                                 מתוך: "קטעים בהתבטאות חופשית"

יצא לי לעבור בכמה ימים האחרונים הרבה מחשבות בנוגע לעצמי. איך אני, איפה אני, אם זה באמת מה שאני רוצה לעצמי וכאלה... בעוד אני מתקדם עם הימים, המחשבות נשארות תלויות באוויר. ואני מתקרב אל ייאוש שמתגבר מרגע לרגע, רק שאני לא נותן לעצמי באמת להתייאש ולתת לזה "לתפוס" אותי. אין מה, יש חיים, אי - אפשר ככה לוותר כל פעם שקשה... לא ככה? אבל אני כבר מיומן בניקוי... [בכל המובנים- אני עובד בלנקות בתים] והבנתי 'על- הדרך' שבשביל שיהיה נקי באמת צריך להזיז כמה דברים. בדרך כלל החרא יוצא רק כשמוכנים להסתכל עליו בעיניים.

[חוץ- מזה, מי לא מסתכל על הנייר אחרי שהוא מנגב... ...? ]

בקיצור מה שאני מנסה לומר הוא זה. ייאוש = שווה = חרא של מצב=שווה=ניקוי רעלים.

שמתי לב בעיקר שאחד הדברים שנתנו לי להבין ביתר- בהירות שאני רוצה להתייאש עכשיו הוא בירור קטן שאחי, גולש, עזר לי לעשות. דיברנו ודיברנו, אני בעיקר ניסיתי למצוא מילים כי כבר הייתי במצב מבולבל לגמרי ואז הוא אמר לי... בעצם יותר נכון הפנה אלי את עצמי... והבנתי שאני מרגיש 'לא-מחובר'... או "תלוש" במילים המדויקות. זהו.

מוזר, אבל ההבנה שאני לא מבין מה 'קורה איתי נתנה לי כיוון. הרפתי... נתתי לתחושות לזרום דרכי וללב להיפתח אל תוך הלא- נודע. בעצם כשחוזרים על זה אז לא מוזר בכלל. אפילו הגיוני.

זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי בחיים. לא במקום אחד בחיים נפשתי עם הלא-נודע... אנחנו חברים טובים  כשאני נותן לו מקום. אם תחשוב\ תחשבי על זה תגלי\ה שרוב הביטחון שיש לנו כבני אדם בחיים נובע ממקומות לא נודעים. והאשליה שלנו היא זאת שלא נותנת לנו להכיר בכך. בעצם, אל תחשוב\ תחשבי על כלום ואולי תבין\י על מה אני מדבר בהבנה מלאה.

בכל מקרה מי יתן ואלמד עוד על הייאוש והכאב שבי ואדע לתת לעצמי חופש במקומות נעימים ונעימים-פחות.