http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397משה יובל. יליד 1986. גדל בין חומות העיר העתיקה בירושלים. מכאן ועד היום סיפורים ומסעות... עד שלא ניגע לא נידע על מה בוכיה... הנשמה. בלוג שיתופי על החיים שלי היום ועל מה שעוד נשאר מאחור. לכל אחד ואחת שיש לו מה לומר.heCopyright 2026 mosh nosh. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11560945<div align="right" dir="rtl">מתוך: "שירים ומחרוזות מילים" זה ממחברת ישנה שלי מלפני שנה... כל מילה שם פוגעת במקום ומהדהדת עד עכשיו... אז אני משתף: 1] לא, כן, האם האמת היא?... כששמן מתערבב במים אני צף ולרקיע יש מכסה מצופה בזהב. כואב לי וזה מסביר לי למה... רוצה לדעת אני עד כמה... מראה מראה שעל הקיר - יש כמוך אינספור בעיר. אך מיהו האדם ומיהי האישה? בודד לפעמים אוחז במשוואה שכולה נעלמים אני המרכז שלי האמיתי, בתוך תוכי. הנני. כאן, עכשיו, עוד נגיעה, עוד סערה, חולף הזמן. שקט בי... צבע סגול צובע חלומי, אל מולי סירה. מפרש צהוב מתנופף בעדנה ואני שם. וכאן? מילים. דיו. כעס מרוח על כאב כמו דם. אני נוזל... מותר? או שעדיף לשקר? להגיד שיש לי בחירה... מוצא. ועדיין.... מוצא אותך בכל פינה. אהובה, יקרה, נשמה. דממה. </</div>Sun, 31 Jan 2010 19:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (mosh nosh)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11560945http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667397&blog=11560945http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11541225<div align="right" dir="rtl">מתוך: "שירים ומחרוזות מילים" אהבה היא כל העצב והכעס בעולם אהבה היא כל הילדים הסובלים אהבה היא ממשית כמו חלון -מנופץ, קירות בית נטוש מלא בזכרון. אהבה היא סליחה. של כניעה, של עבד אל מול אדון עם שוט. אהבה היא הפחד. כמו נורה, שבלעדיה אין לעכביש פינה חשוכה. אהבה היא ייאוש ומוות אהבה היא כל מה שקיים היא כל הרגשות והתחושות שישנן היא לא היינג ולא היאנג אהבה היא מעגלבלי קווי גבול כמו מחוגה במרכז הקוסמוס. היקום. האהבה מקיפה אותי ואותך אין בנו דבר שלא מין האהבה האהבה ממיסה את הצווארון ובקבלתה ישנו הפתרון. לכאב ההקפה ללא הריבית. ישנו הלב. </div>Fri, 22 Jan 2010 17:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (mosh nosh)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11541225http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667397&blog=11541225http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11528054<div align="right" dir="rtl">מתוך: "יומן מסע" תקציר אירועים - חלק ב'- ילדות מתקדמת ונערות כמו שציינתי, היו לי הרבה "בעיות משמעת" מה שהיום נראה לי הגיוני כשאני מסתכל על המצב של כולנו פה על הכוכב. בגיל 12 שלחו אותי לפסיכולוג. זה אחרי שקיבלתי מכות בלי סוף ונתתי מכות בחזרה, קללות על מורים, מנהלת, אסיפות מורים עם הציטוט הקבוע: " יש לו פוטנציאל"... כאילו אנ'לא יודע. אז ההורים נכנעו [טוב, האמת שהם לא ממש נלחמו עלי אף פעם בקטעים האלה] והלכתי כל שבוע לפסיכולוג. אחד מגעיל ומוזר שהיה משתמש בשיטות מעצבנות במיוחד. בחצי שנה [!] הראשונה הוא עשה לי מבחני אינטיליגנציה ורשם לעצמו הערות במחברת. פרופיל כמו שאומרים... כנראה שכל מי שרוצה לדעת מי אני מבפנים יכול, כל מה שהוא צריך זה אישור להציץ לי בתיק. מסתבר שאין שם כלום בפנים חוץ ממספרים בסטטיסטיקה... לפחות מנקודת ראות של פסיכולוג. מיותר לציין ששנאתי ללכת אליו,. בהמשך הוא נתן לי לסדר על לוח מחול כל מיני צעצועים ובעצם לבנות איזשהי סיטואציה... מבחני אסוציאציה, לנסות להעיר דברים מהתת-מודע. הוא גם ניסה עלי היפנוזה [לא הלך] וגם ניסה להטריד אותי מינית...[כן, אני יודע, זה מכה] בסוף התיי</div>Sat, 16 Jan 2010 15:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (mosh nosh)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11528054http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667397&blog=11528054http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11519003<div align="right" dir="rtl">ברור, שזה לא ברור מתוך: "קטעים בהתבטאות חופשית" יצא לי לעבור בכמה ימים האחרונים הרבה מחשבות בנוגע לעצמי. איך אני, איפה אני, אם זה באמת מה שאני רוצה לעצמי וכאלה... בעוד אני מתקדם עם הימים, המחשבות נשארות תלויות באוויר. ואני מתקרב אל ייאוש שמתגבר מרגע לרגע, רק שאני לא נותן לעצמי באמת להתייאש ולתת לזה "לתפוס" אותי. אין מה, יש חיים, אי - אפ</div>Mon, 11 Jan 2010 22:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (mosh nosh)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11519003http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667397&blog=11519003http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11503904<div align="right" dir="rtl">מתוך: "שירים ומחרוזות מילים" יום קיץ אחד בחמשה עשרה באוגוסט: "טפטוף של הכרה מתנפץ קם מהמיטה ומתלבש 20 דק' ואני שם, אני הולך לים! קיץ, קיץ דיבורים בתוך טרנזיט 4 גלגלים, 2 ילדים, אני ובמבה קסם, אמונה ותיק קטן עם מים לא צריך הרבה ככה קל כפליים למים, לאוויר, לחול ולשקיעה אנ'לא דואג הרבה ככה בנתיים"</div>Mon, 04 Jan 2010 20:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (mosh nosh)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11503904http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667397&blog=11503904http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11503902<div align="right" dir="rtl"> הערה: כיוון הקריאה הוא לפי החץ בהתחלה משמאל לימין ושורה לאחר מכן הפוך וחוזר חלילה ***משפטים תמיד נקראים בכיוון הטבעי של קריאתם: אנגלית: משמאל לימין ועיברית מימין לשמאל אה... ו... זה ראפ, אוקיי? מתוך : "שירים ומחרוזות מילים" גב אל גב ...מוכנים?הנה זה בא. ספור one' two three and &lt;- -&gt;אין ספור, please keep still אי -come spill your store&lt;- -&gt; אי אפשר,איש יקר, STOP !! critisizm where</div>Mon, 04 Jan 2010 20:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (mosh nosh)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11503902http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667397&blog=11503902http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11503899<div align="right" dir="rtl">מתוך: "שירים ומחרוזות מילים" cloud once thre was a cloud it was night, and if you mind he wore a form in descise without cause it felt Sky crossing softly with he's rythem polsing,mysticizm, loving energ those who looked through the stars could feel the love, breathing cloud forming meaning in their hearts filling the space where no scars <P dir=rtl style="MARGIN-LEFT: 0px" align=</div>Mon, 04 Jan 2010 20:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (mosh nosh)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11503899http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667397&blog=11503899http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11503897<div align="right" dir="rtl"> ./\.\/.\/ לגו \/.\/./\ --O - I_I_I -ו*I I_I מתוך : "שירים ומחרוזות מילים" ________________________________________________________ העולם מתפרק כמו לגו של ילד כמו ילד שמרכיב חללית. הוא יודע שהיא לא תעוף, "באמת". הוא לא מביט ב'אמת' של השכל. ילד בונה חללית,באמת,אמיתית. והוא טס איתה בחלל וממריא איתה אל על. זה אמיתי, באמת, זאת האמת האמיתית. ואז... כמו עולם. החללית נופלת. הילד לא זרק אותה בכוונה. אבל - משום מה, הוא גם לא כל כך מופתע. איכשהו הוא יודע, הילד הקטן הזה, שלגו כמו עולם, מתפרק לפעמים, ואם יש זמן, ולא אוכלים... אז בונים אחד חדש. </div>Mon, 04 Jan 2010 20:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (mosh nosh)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11503897http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667397&blog=11503897http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11503867<div align="right" dir="rtl">תקציר אירועים פרק א': לידה, ילדות. נולדתי למשפחה דתית לאומית [אלה עם הכיפות הסרוגות] אני בן זקונים, מה שאומר שאני הכי קטן [כן, וגם הכי מפונק... מה לעשות :) ]. יש לי ארבעה אחים ואחות בסדר יורד: - אח, אחות, אח. -אח, אח - ואני. ההורים שלי גידלו חמישה ילדים במצב כלכלי שמשתפר עם הזמן. אבא התחיל כמחנך בישיבה מכובדת ועבר ב'הסבה מקצועית' לתחום ההיי-טקאמא מהתחלה ועד הסוף שזה עכשיו [סוף 2009 ] כמורה ומחנכת במדרשה לבנות כיתות יא'-יב'. חונכתי לפי המוסרת הדתית לאומית היהודית, שזה אומר כיפה, ציצית, בלי יותר מדי סטייל בבגדים, אבל גם בלי פאות ולבוש שחור. אבא שלי תמיד היה כזה שמחפש את ההיגיון, גם בדת, לכן לא החמיר, אבל גם לא התעמק יותר מדי. אמא שלי החליטה להביא אותי לעולם בגיל 39. החלטה עם המון משמעות, למרות שכל לידה והבאה של ילד אמורה להיות בעלת משמעות, הלידה שלי הייתה מאוד חשובה לאמא שלי. ככה שאני לא רק בן זקונים, אני גם בהפרש ניכר מהאחים שלי. כי ההורים עצרו עם חמישה ילדים למשך שמונה שנים עד שבאתי. אני זוכר בתוך תינוק בן שלוש המון התרגשות סביבי, הרבה תשומת לב, המון אהבה ופינוקים. גדלתי ל</div>Mon, 04 Jan 2010 19:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (mosh nosh)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11503867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667397&blog=11503867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11478895<div align="right" dir="rtl">קרה לך פעם שפשוט קמת לעולם כמו מתוך חלום אחד ארוך, ארוך ככל שתוכל\י לזכור? שהרגשת שדי, זהו, את\ה פשוט לא יכול עם 'זה' יותר... מה ש'זה' לא יהיה, את\ה לא בטוח\ה כלל שזה את\ה פה חי את החיים האלה...האמת? את\ה לא בטוח\ה מי, מה ,איך ובעיקר למה את\ה בכלל חושב\ת על 'זה'.. מה ש'זה' לא יהיה, כן? אוח זה מעצבן... אבל זאת ההתבהרות שדפקה לי על הדלת בשבוע האחרון, או אולי הרבה יותר משבוע. היום פתחתי את הדלת... מה לעשות? אי אפשר לתת לה לחכות שם בחוץ כל היום, לא?האמת? בואו נהיה כנים, לא הייתי פותח להאם לא הייתי יודע לאן זה הולך מפה... ולעמוד בפינה זה לא נעים. ברור לי שבמוקדם או במאוחר אני פשוט יהיה חייבלהתבהר על עצמי, כי אחרת.... אין אחרת למען האמת. השאלה היא רק עד כמה רחוק אני מושך את זה... עד כמה הנמר יצמד עם גבו לקיר... וניסיתי להקדים תרופה למכה, באמת רציתי, אבל לא עשיתי מה שנדרש לעשות בשביל לברר לעצמי מה הם הדברים הלא מובהרים. ככה לפחות ישנה ידיעה שלהמצב כמו שהוא ולא איזו מסיכהציבורית, פולטיקלי-קורקטית, שמתפוררת לבסוף. אז מה קורה? קורה הרבה יותר מדי לרגע נתון, זה בטוח. אני ע-מ-ו-ס ועצבני.</div>Thu, 24 Dec 2009 17:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (mosh nosh)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667397&blogcode=11478895http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667397&blog=11478895