אתמול, סיימתי ללמוד בשעה רביעית, אבל נשארתי עד שישית, כי לא היה לי איך לחזור הביתה.
לקחתי טרמפ לאורות, לקחת את האוזניות שאבא שלי השאיל לי והשאלתי לחבר ><
אח"כ חזרתי הביתה, עשיתי שיעורים בהסטוריה, ואז קיבלתי הודעה שאני מוזמן ליומולדת באור עקיבא.
עד לפה הכל יופי. חבר שלי מי"ב, הזמין אליו, כי יום ראשון הוא יוצא לפולין. אז הייתי צריך ללכת ברגל מהבית
אל תחנת האוטובוס, שם חיכו לי האופניים שלי, שברוב טיפשותי, שכחתי לקחת בדרכי חזרה מאורות.
רכבתי על האופניים כמו משוגע, הגעתי בדיוק כששני חברים שלי הלכו, ואז נשארתי עם כמה חברים אחרים, הם שיחקו פרו,
ישבנו, דיברנו, אכלנו, נהנינו, ואז כשהתחילו לזוז אנשים, לקחתי את האופניים ורכבתי (שוב כמו משוגע) עד הבית של חבר
אחר שגר קרוב לתחנת האוטובוס, ממנה הייתי אמור לתפוס קו לזכרון. כשהבנתי שנגמרו האוטובוסים, ניסיתי לתפוס טרמפ.
עצרו לי שניים, שמעו מזרחית, אז כיביתי את מרסדס, ונכנסתי. הם שאלו אותי לאן, וכשאמרתי "גן טיול", אחד שאל אותי בתמיהה
"עוד הולכים לשם?" עניתי שכן, הם העבירו לטראנסים. ירדתי מהמכונית, מבסוט לגמרי :) ואז חיכיתי לאחד החברים שיראה לי איפה
הם יושבים, כי זה איזה רחוב פנימי ופחות מוכר. ישבתי איתם, היה נחמד. נרדמתי זרוק שמה.
קמתי בבוקר ודיברתי עם הילד שהבית של אבא שלו, איזה שעתיים, ואז קמנו והתחלנו לסדר את הבית.
משם יצאנו ב-11 לכיוון תחנת האוטובוס. כשהגענו לשם, עמדה שם אישה מבוגרת עם שקיות של קניות.
אח"כ הסתבר לי שהיא לא מצאה את הבן שלה, היא נכנסה לסופר והוא חיכה בחוץ, הוא מתחזק בדת או
משהו, אז הוא לא רואה נשים או משהו כזה, מוזר. והיא דיברה מוזר קצת, והיא מלמלה, היא הייתה נראית
כל כך אומללה, לא יכולתי שלא לעזור לה. אבל היא אמרה שהבן שלה אמור לעלות על האוטובוס, אני מקווה
שזה מה שהיא אמרה, כי היא לא דיברה ממש ברור. עזרתי לה להעלות את השקיות לאוטובוס. כשירדתי מהאוטובוס
היא בקשה ממני לעזור לה לתפוס טרמפ לשיכון בבנימינה. עזרתי לה, גם דיברתי עם הנהג, ועזרתי לה להעמיס את הדברים
שהיא לקחה. אח"כ לקחתי את האופניים שלי מהחבר שהחניתי אצלו.
האישה המבוגרת הזאת, עם הדיבור המוזר, והבעת הפנים חסרת האונים הזאת... לא יצאה לי מהראש. עדיין לא יוצאת לי מהראש.
היא מדיי פעם אמרה לי "אתה צדיק, צדיק, אתה תהיה רב גדול בישראל" הקול שלה עוד מהדהד לי בראש. הנה אני כותב לכם
בשבת בצהרים, מי ישמע צדיק. זה לא שלא יכולתי להתעלם ולעשות את עצמי לא מבין, או לא להתאמץ להבין. בחרתי לעזור לה.
ואז חשבתי לעצמי, שאם לא הייתי מפספס שלושה אוטובוסים, וקונה קולה ושוקולד, לא הייתי פוגש אותה. וסביר להניח שאף אחד לא היה עוזר לה.
היא לא הייתה נראית ממש נורמטיבית. ריחמתי עליה, שהבן שלה נעלם לה.
כאב לי עליה.
בערב חבר שלי קפץ אליי, לא ראיתי אותו איזה חודש ומשהו.
אני לא יודע, מצד אחד אני מרגיש טוב עם עצמי, אבל מצד שני, אני מרגיש , אני לא יודע.
צובט לי בלב לראות אנשים כמוה.
והיא מיהרה להגיע הבית הלפני כניסת שבת.
אוך.
כינוי:
אוּדוּ
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
