http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584heCopyright 2026 אוּדוּ. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14998469<div align="right" dir="rtl"> הייתי קצת עצוב, וקצת שמחתי לשים את זה מאחוריי.עברו יותר מ10 שנים מאז שהתחלתי לכתוב בבלוג. ושאלוהים יסלח לי איזה טינאייג'ר מגעיל הייתי. לא גאה במיוחד במי שהייתי, אבל אני מעריך את התקופה בלעדיה לא הייתי מי שאני היום, בלעדיה לא הייתי מכיר את החברה הכי טובה שלי והשותפה לחיי אבל הבלוג הזה הוא תיבת שרצים. החזירו את ישראבלוג, ואני לא יודע אם אני רוצה לגבות את הכל או למחוק ולא להשאיר זכר. יש כאן דברים שאני מתבייש בעצמי שאמרתי על דברים שאני מתבייש בעצמי שעשיתי. דברים שעוד הולכים איתי, פוגשים אותי, כשאני נשאר ער מאוחר מדי בלילה. יש לי כל כך הרבה מה לומר לאהוד של לפני 10 שנים. את רוב הדברים האלה אמרתי לאחי הקטן, שעוד מעט מסיים תיכון. יש לי אפשרות לקבור את העבר הזה מאחוריי, אבל זה חלק ממני. </div>Wed, 03 Jun 2020 09:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (אוּדוּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14998469http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664584&blog=14998469http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14980757<div align="right" dir="rtl">אינך רצונך, שכן אתה יכול לכוונו. אינך רגשותיך, שכן אתה יכול לווסתם. אינך מחשבותיך, שכן אתה יכול להחליפן. אתה הוא הבוחר בכולם</div>Sun, 27 Jan 2019 20:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (אוּדוּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14980757http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664584&blog=14980757http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14892195<div align="right" dir="rtl">ואם אגיד את האמת אני הולך ומשתגע כמעט נפרדתי ממנה 3 פעמים ברגילה שעברה. אני יודע שאני נורא. דיברתי עם הקבן לפני שבועיים על זה שלפעמים אני מרגיש קטן, שאני מרגיש שאני תמיד טועה. שאני לפעמים שואל את עצמי מה אני עושה בקשר הזה. שאני שונא את זה שהשאלה האם טוב לי, האם להישאר, עולה בי. אני מחזיק מעצמי בנאדם עם מצפון מפותח, והיא כזה בנאדם מדהים שאני מרגיש שאני לא יכול לעשות לה את זה. אמרתי לה דבר נורא, לא בכוונה. היא כתבה לי ברכה על פתק "עוד לא סיימתי לאהוב אותך" ואמרתי לה שחשבתי לעצמי האם סיימתי אני. במטרה גמורה לומר לה שאני לא סיימתי והיא כ"כ נפגעה, "לא אומרים דבר כזה" ועיניה האשימו מדמעות. היא הלכה לשירותים והסתגרה שם שעה ארוכה. אולי השעה הכי ארוכה בחיים שלי. חשבתי על איך זה יכול להיגמר כאן ועכשיו על איך אני אוסף את חפציי, וחוזר הביתה על אופניים. ישבתי בפתח ביתה, חשבתי אם בנאדם אוהב יכול לומר דבר כזה נורא. חשבתי אם אני עדיין אוהב. הרגשתי את עצמי נקרע בין הלב, שהפחד מכרסם בו המצפון, שלא מרפה, ולא נותן מנוח והפחד והחולשה, שהביאוני עד הלום. הפחד התגנב ל</div>Sat, 06 May 2017 08:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (אוּדוּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14892195http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664584&blog=14892195http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14887729<div align="right" dir="rtl">גם כשאת איתי, את בעצם בלעדיירק את עם עצמך, ושתי צלליות. גוש של קיטש שעוטף כלום ושום דבר, צללית. עם עור וגידים, אבל בלי תוכן. רק אומרת לה שהיא אוהבת, ומחבקת ומנשקת בדביקות אין קץ.רוח רפאיםזומבי אפילו, רק רוצה לאכול את הראש. מתתי אי שם בשנתיים וחצי האחרונות. ומאז אני ממשיך להלך, בצורה זו או אחרת. </div>Sun, 16 Apr 2017 22:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (אוּדוּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14887729http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664584&blog=14887729http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14847453<div align="right" dir="rtl">למה אתה לא בוכה אני רוצה למות אני בנאדם חרא היא רוצה למות ואני לא בוכה. היא נותנת בשבילי הכל מתאמצת באמת ואני עשר דקות נסיעה מאוחר בלילה לא יכולתי להקדיש לה. רגע של טיפשות, לא יודע. בלילה דברים נראים אחרת. בבוקר הכל בהיר יותר. טיפש שכמותי</div>Fri, 28 Oct 2016 18:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (אוּדוּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14847453http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664584&blog=14847453http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14791921<div align="right" dir="rtl"> </div>Sun, 24 Apr 2016 23:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (אוּדוּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14791921http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664584&blog=14791921http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14786120<div align="right" dir="rtl">וזה היה כמו עוד כאפה לפנים. הראיתי לה איפה הדברים שלה והיא אמרה שהיא רוצה לדבר. הלכנו לאיזה פארק, והיא שאלה אותי מה אני רוצה. וזאת היתה שיחה ארוכה וקשה. היא בכתה הרבה, והיא שאלה אם אני אוהב אותה והיא אמרה לי שבשלושה ימים האחרונים היא פחדה נורא לאבד אותי. דיברנו הרבה, שיחות חולין וכל מיני על הטלפון שנדפק, על הא ועל דא. והיא נישקה אותי, כמה פעמים. ונישקתי אותה גם. נשיקות שמזכירות כמה אהבתי וכמה אני לא יודע עכשיו. אמרתי לה שאני צריך דממה קצרה. כדי לדעת שאני אוהב והיא קמה, ארזה את עצמה, השאירה את החפצים. בדיוק צלצל לה הטלפון וחברה שהיא קבעה איתה דיברו. כשהיא ניתקה שאלתי אותה אם היא יכולה לקבל את מה שאמרתי, כי פשוט כשסיימתי להגיד, היא קמה מהמיטה שלי, נעלה סנדלים, והרימה את התיק שלה. והיא ענתה :אין לי מה להישאר עם מישהו שלא יודע אם הוא אוהב אותי או לא זאת היתה הכאפה. כשהיא בכתה לי על הכתף, היא ביקשה שאבטיח לה שאחזור אחרי ההפסקה. והבטחתי, כי היא כן חשובה, ואם היא רוצה שנחזור, זה בסדר. אבל אני צריך עוד את הזמן לחשוב. ואולי הלשון החלקלקה שלי הפילה אותי הפעם עם ניסוח לא</div>Thu, 07 Apr 2016 19:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (אוּדוּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14786120http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664584&blog=14786120http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14785364<div align="right" dir="rtl">היא תבוא אולי בפעם האחרונה. תיקח את השקיות עם הדברים שלה מעל יד הדלת. סימבולי נורא. היא תאסוף חפציה ותלך. אני לא יודע מה יקרה קצת חושש קצת לא יודע לאן זה הולך. בימים האחרונים אני עושה דברים כדי למלא את הזמן. 4 גימלים ביום שני זה הרבה זמן לחשוב. שטפתי את האוטו של ההורים נסעתי להתרחץ במעיין נסעתי בסוסיתא. סידרתי את החדר, שטפתי כלים. לפעמים מרגיש לי שאני מחפש לעשות משהו, להתעסק במשהו, רק לא לשקוע שוב במחשבות. זה מפחיד מידי. אני פוחד להתעמת. היא תבוא, ופשוט תיקח את הדברים שלה ותצא אני לא יודע אם זה הסנריו שאני מקווה לו. או הסנריו ממנו אני הכי פוחד. מצד אחד, אני מרגיש שאולי הרוגע והשקט היחסי שלי הם הקול הפנימי שלי שאומר לי שזה בסדר וזה היה צריך לקרות. מצד שני, אני באמת לא יודע. </div>Thu, 07 Apr 2016 14:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (אוּדוּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14785364http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664584&blog=14785364http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14783237<div align="right" dir="rtl">למה אני שליו מידי?"למה אתה כזה אדיש?! חשבתי שנפרדת ממני ופשוט לא אמרת לי"נפרדנו, ותכלס היא זאת שאמרה, אז תכלס היא נפרדה ממני.ועצוב לי על כל הרגעים היפים שלנו שלא ימשיכו להיצבר.אבל אני לא בוכה, אני לא יודע מה אני כן.אני לא יודע אם אני בשוק שזה קרה, או שזה היה צריך לקרות מזמן.אני רוצה לדעת מה קורה איתה, ואני לא רוצה.אני מת לדעת מה עובר לה בראש, ומצד שני אני פחות או יותר מבין, שהיא חושבת על כל הפעמים שעשיתי לה רע.על כל הפעמים והזמן שהיא שמה את ליבה בשתי כפות ידיי, ושמטתי אותו.אני פוחד שזה נגמר ואני לא ארוץ להילחם עליה, לא כי אני נוטה לא להילחם בכלליות וכי אני וותרן,אלא כי זה לא היה זה, וכל הזמנים המדהימים האלו יהיו כלא היו.אני פוחד לרוץ אחריה רק כי היא אמרה לי שאני חייב להפסיק להיות ותרן, ומה יקרה אם היא תרצה שניפרד? גם עליה לא אלחם?והנה רגע האמת, ואני לא יודע אם להילחם או לא.אני חזק במילים, יש לי לשון, אבל אני באמת חושש שאולי זה רחוק מידי,שאולי שיחקתי ברגשות עם הלשון המפותלת הזאת.היא היתה הדבר הכי חשוב לי בעולם בשנתיים האחרונות.ואולי לא היו הדברים מעולם?</div>Wed, 06 Apr 2016 22:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (אוּדוּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14783237http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664584&blog=14783237http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14781121<div align="right" dir="rtl">"כשאני מתעוררת באמצע הלילה והגלגלים בראש חוזרים לעבודה,המחשבות שלי נודדות אליך, ואני לא יכולה שלא להרגיש קצת בהלה שאולי זה מוקדם מידי ואולי תברח בצרחות כשתגלה כמה אני אוהבת אותך. בזמן כה קצר גרמת לי להתאהב בכל עצם בגוף שלך, בכל משפט שיוצא לך מהפה, בכל מחשבה שמונחת על דעתך. אולי אני פשוט אחת כזאת שמתאהבת ככה, או שמא אתה אחד כל כך מיוחד שאין בידי אפשרות אלא לאהוב אותך עד הירח ובחזרה" אני פשוט שולף פתקאות מהעבר, ונסדק לי הלב. אולי עשיתי טעות? עשיתי הרבה טעויות זה בטוח. ואני לא יודע איך היא מרגישה עכשיו. שהוניתי אותה לאורך כל הדרך. שהיא התאהבה באדם אומלל כמוני. שהערמתי עליה כדי שזה יקרה. "אני חושבת שאנחנו צריכים להיפרד. אני לא יכולה להמשיך במצב הקיים עם החוסר וודאות הזה וחוסר ההחלטיות שלך. אני חושבת שננסה להיות ידידים לתקופה ולראות אם משהו עדיין מושך אותנו להיות יותר מזה, נמאס לי שצריך לחשוב על מה קורה מסביב ועל איך שאנחנו מרגישים במקום פשוט לדעת מה אנחנו מרגישים, לדעתי אנחנו צריכים להיפרד בשביל לדעת מה אנחנו מרגישים"</div>Wed, 06 Apr 2016 11:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (אוּדוּ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664584&blogcode=14781121http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664584&blog=14781121