"תסתפר" (מישהי)

"אל תסתפר!" (מישהו)

"תפרק את הקשרים בשיער" (אמא)

"אולי תישאר בערבית? אני לא רוצה לבלבל אותך, רק שתעשה החלטה מחושבת" (אבא)

נמאס לי.

אני כבר חמור גדול.

בטח מספיק כדי להחליט על השיער שלי.

אבא שלי רוצה שאני אעשה גלח, אז הוא רוצה

אמא שלי רוצה שאני אפרק את הקשרים, אז היא רוצה

כבר לא מעניין אותי מה סבא שלי רוצה

החברים שלי לא רוצים שאני אסתפר

מה שיפה בכל העניין, זה שאני מקבע לעצמי דעה, ואז, דווקא אז, כל העולם ואחותו מנסים להתערב לי בהחלטה.

זה מעצבן אותי רצח. עכשיו על הפרנציפ אני לא רוצה לרצות אף אחד, אבל זה קשה מדיי.

גם כן, אבא שלי משגע לי את השכל עם ערבית, אז מה עם קיבלתי 82 בבגרות ביחידה הראשונה?

ואם אני לא רוצה להישאר אחרי שלוש ורבע בבי"ס? ואם לא בא לי להגיע הביתה ב-6, וללמוד גם בימי שישי?

אני יכול שלא, אז למה כן? אני לומד 5 יח"ל מתמטיקה ו5 יח"ל פיזיקה, נשארו 2 יח"ל בניהול מערכות מידע,

ושאר ירקות, אני מכוון לבגרות טובה סה"כ. אני לא צריך עוד שעות, במיוחד כשאני צריך עוד זמן כדי לחיות.

אני מתגרד בראש כמו משוגע, אני מפחד לעשות גאלח, מפחד שיש לי פצעים בראש, קשקשים בטוח.

ואני שונא כובעים. ממש. אני פוחד שאם אעשה גאלח, הכל יהיה חשוף וכל זה. מצד שני.

הכי מעצבן, זה שכשאני מנסה להסביר לאמא שלי את העמדה שלי, אז היא אומרת :"אתה לא רוצה שאני אגיד את דעתי?, לא צריך"

אווווווכ גםכן את, אל תשגעי אותי עכשיו.