אני פשוט מפורק כבר, כל יום גיוס, ואני מפספס חומר, ואני לא מצליח להשלים.

המורים עצבניים עליי שאני מפספס טונות חומר.

אני כועס על עצמי שהטלפון שלי לא מסודר עדיין, עוד שבוע יגיע הכבל המאנייק הזה.

אם הטלפון לא מסתדר, אז אני אשלח אותו לסלקום ואעמוד בעצבים של ההורים שלי,

עם כל העצבים שיש עליי השבוע, ההורים זה שטויות. באמת.

אתמול עשיתי גיוסים לקבוצת ה' בנימינה החדשה, ופעולה ראשונה באותו היום.

אחרי טלפונים, בסוף היו 8 חניכים, שבמושגים של סיירות זה אדיר, במיוחד כשיש

עוד בי"ס מבנימינה שמגייסים בו רק ביום שישי, ובי"ס מגבעת עדה שיש לנו ילד

קרוב משפחה של מדריך אחר, והוא מנסה להביא חברים. אז אולי נגיע אל מספר הזהב, 15!

הערכת זמנים שגויה, פישולים עם הפתקים, פישול עם החבלים, פישול עם הדלקת המדורה.

כל אלו הכפילו את זמן הפעולה פי שתיים, משעתיים (ההערכה השגויה שלי)

לשלוש(הערכתו השגויה של שותפי להדרכה), לארבע (מעבר לכל דמיון וסטנדרט)

מחמש וחצי אחה"צ עד לשעה תשע וחצי בערב. אני לא חושב שעשו לי אי פעם פעולה כל כך ארוכה בתור חניך.

והיה קשה, והיה כיף, והיה הורה שכשדיברתי איתו, והודתי לו על הסובלנות, הוא פשוט ניתק לי בפנים,

והיה טאבון עם פיתות ו, הנה הטוויסט, נוטלה(כ"כ לא סיירותי), זה מה שהיה בבית.

דבר אחד שהלך ממש טוב, זה השיץוף פעולה עם הפעילה המוצלחת שלנו, עיריתוש!

ששיחקה בתפקיד השודד רעול הפנים שגנב את חוגי.

ואני מבסוט, מחר קובעים ובונים פעולה באה, בתקווה למערך לחודש הקרוב.

ואני מבסוט

כשהלל שמע את הבשורה, שאנחנו מדריכים ה'-ניקים, הוא נלחץ והתקשר למדריך שלנו ושאל

"אבל שילי, עד עכשיו חשבתי לעצמי מה אני הייתי עושה כשהייתי זייניק, אבל אני לא יודע מה זה

להיות סיירותניק הייניק"

-"שמע הלל, ידוע שלהדריך ה' זה הכי קשה, אז תתנחם בעובדה שאם נתנו לכם להדריך הייניקים

אתם כנראה שווים את זה ומסוגלים לעשות את זה."

כשהלל סיפר לי אתזה, היה לי שוב את החיוך גרופי הזה, שאני מחייך כששילי גאה בי

כמו בפעם ההיא כשחצינו את הירדן, וכמעט כולם טבלו במים, ואני נזכרתי בשיטה שהוא

לימד אותנו בפעולת חבלים, והשתמשתי בה והוא פשוט היה ממש מבסוט :)