אין אילת, שינוי כיוון לצפון.

עברתי סופסוף את מדעי המידע.

מחרתיים לשון, ואז סיונרה לבי"ס.

אחד החברים הטובים שלי עושה קטעים מעצבנים

מתחשק לי להכניס לו איזה בעיטה יפה לבטן.

אבדה לי החדווה לנגן, זה מבאס.

פשוט לא מוצא את עצמי לוקח את הגיטרה ומנגן.

אני יכול לשבת שעות, לא לעשות כלום.

זה מבאס.

מבאס שאין לי חשק לכתוב שירים.

אני לא יודע, אני תוהה לי תהיות.

מעגלי ההגנה של הלב.

למלא את עצמו באחת שנראית הכי טוב.

לומד מהעבר, לא נשאר ריק לאורך זמן.

זה לא מרגיש עמוק מספיק, בנוסף על

כך שזה מרגיש חסר סיכוי.

מה קורה לי? אני לא מכיר את עצמי ככה!

פתאום בלי בטחון, בלי רוח במפרשים.

בלי חשק לשנות את המצב הקיים.

בלי חשק.

אין לי אנרגיות לכלום.

לא ללמוד נהיגה

לא לדבר איתה

לא לאכול

לא לישון

לא לנגן

לא לכתוב.

לא לקחת מים ולטפס אל המקום הכי גבוה שאני יכול.

פעם הייתה לי את החדווה הזאת, את הניצוץ הזה.

איך הוא כבה? אולי הלילה סתם עושה אותי דכאוני.