והפעם, המוטיב המרכזי, רכבות ומסילות הברזל.

חלמתי שאני שוכב על פסי רכבת, כשמשני צדדי שיחים קוצניים.

התחלתי להרגיש את נקישות הרכבת, קטר משנות השלושים.

בעודי רץ, מנסה למצוא פרצה בקוצים, הקטר כמעט משיג אותי.

וכשהוא נוגע בי, אני קופץ אל תוך הקוצים, ומתעורר.

חודשים של שינה ללא חלומות ופתאום חלום מבהיל כזה...

חלמתי גם שאני יושב על רכבת משא, קרון כזה שטוח, הנוף נמרח בשדה הראיה.

אני כבר לא יודע אם זה איזה מין מנגנון הגנה מוזר של הלב, למלא את עצמו במישהו

או שאני באמת אוהב אותה. לפעמים אני מצטער שאני חושב עד כדי כך.

אני כל כך צריך את הבריחה הקטנה הזאת לאילת, לשנרקל, לקנות דיסקים, להתפרק.

רק חבל שהמקלות לא מפסיקים להיתקע בגלגלים, זה הולך להיות יום הולדת מטורף,

פעולה בחיפה, ואחריה נוסעים ללב המפרץ ומשם, לאילת. אני צריך את התיק שלי, ובזריז.

זה הולך להיות הקיץ הכי גדול אי-פעם. התוכניות:

יומולדת, אילת, כריתים, קורס מד"צים, בסדר הזה.

פתאום אני פוחד שזה גדול עליי, כל הקיץ הזה.

פאקינג קטע, נכנסתי לבלוג של Lishay, ונתקלתי בשיר הזה, שיותר יפה מהמקור..

אז תודה בנאדם