פשוט מפעל של אנשים טובים.

אני רוצה לקחת חלק לא רק בלהיות טוב, אלא להעביר את זה הלאה.

זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, שינה לי את כל התפיסה לגמריי.

בכיתה ז', הייתי ילד מר, ממורמר, רכושן, זועם-תמידית, ציניקן, ובגדול, הייתי לא מאוד נעים לבריות.

בזכות הסיירות אני שלו, שמח יותר, מתחלק, ואני יכול להגיד בפה מלא שאני מבסוט כשאני מסתכל במראה.

אני אוהב את הסיירות. זה הפך לחלק מההגדרה העצמית שלי.

אני

אהוד

יהודי

ישראלי

חניך חוגי סיור קק"ל.

זה מה שאני.

אני מקווה שעברתי את המיונים האלה, אם ימליצו לי לא לבוא לב', אלא לבוא לא' של שנה הבאה, זה מה שאני אעשה.

אין לי אנרגיות נפשיות לעוד מיון כזה.

אני עברתי. אני החלטתי, ואני עברתי.

באחד מהסרטים של באטמן הייתה סצינה כזאת:

**איש אחד מחפש את הג'וקר כדי לנקום בו (לרצוח אותו)**

"פלי-אתה חי,עץ-אתה מת"

המטבע מסתובב באוויר ונוחת פלי.

הג'וקר אומר:"אני אוהב את הדרך שאתה נותן לדברים להיבחר מעצמם"

האיש מראה לג'וקר המופתע שהמטבע הוא פלי משני צדיו ואומר:

"כלום לא נעשה מעצמו, אני קובע."

פגשתי אנשים עם גישה נוראית, לדעתי רק בזכות הגישה הזאת, של לקבוע, כי אף אחד לא ייקבע בשבילי לנצח.

בהצלחה לי, ולכל מי שילך לב', כי הוא פשוט לא היה בא'.