הקופסא הזאת. קרן לקחה את הקופסא לידיה. קופסא מטופשת.. איך לפתוח אותך?

זה היה יום אחרי הרצח. אף אחד לא הלך לבית הספר, וגם לאף אחד לא היה חשק לחוות יום רגיל, ולאחר ההלוויה שהייתה בבוקר לכולם היה מצב רוח נוראי. התמונה של דניאל מדמם לה מול העיניים, נצרבה לקרן בראש. צלקות חדשות, זה מה שהייתי צריכה. היא ליטפה את הקופסא. העץ היה חלק ונעים. היא התיישבה על המיטה בחדרה והניחה את הקופסא על בירכייה. מה יש בך בכלל? ולמה היית קבורה? קרן ידעה שלשאול קופסא שאלות כמו אלו, זה חסר טעם, אך את מי יכלה לשאול? את ניב? המעצבן הזה, שמתנגד לרון? את רון, שלא יבין מה אני רוצה מהחיים שלו? את מריה שהתרחקה ממני לאחרונה בלי סיבה ברורה? את לינוי ש... טוב לינוי אפילו לא חברה קרובה שלי. את אמיר? את אמיר... אמיר נשמע לקרן כמו רעיון טוב. היא הרימה את הטלפון שלה והתקשרה לאמיר. ציפצוף אחד וארוך נשמע מהצד השני של הטלפון. "הלו?" קולו של אמיר הדהד בראשה של קרן.

"היי אמיר, זאת קרן. רציתי לשאול אם אתה רוצה לקפוץ אליי עכשיו."

"חשבתי שאת חברה של רון," אמר בצחוק.

"מה קשור רון?! אני מדברת איתך על זה שאני צריכה שתעזור לי במשהו."

"אה, סליחה," אמר מחוייך, "אני אבוא עוד מעט, סבבה?"

"סבבה..." אמרה וניתקה.

"קרן!!!" קרן שמעה את אביה קורא לה מלמטה. "קרן , לא תאמיני מי נמצאת פה!" אמא? אמא נמצאת פה?! קרן ירדה במהרה, היא הסתכלה בעיניים גדולות באישה שעמדה מולה ליד הדלת כניסה של הבית. זאת לא הייתה אמה. "היי קרן חמודה, את בטח לא זוכרת אותי," חייכה האישה בעלת השיער השחור והאסוף גלי, והשמלה הקצרה והכחולה מסטן שלבשה התלבשה על אותה אישה צעירה כמו על דוגמנית. האישה הייתה יפה כל כך. "את.. את לוניס נכון?" אמרה קרן, "אבא סיפר לי עליך כשנסענו לכאן מבית החולים של אמא. איפה היית כל החודש הזה?" קרן שאלה-חקרה את לוניס. "כל החודש הזה? הייתי בצרפת, אצל ההורים שלי. אני עצמי צרפתייה. אפשר להבין את זה מהמבטא שלי, לא?" חייכה האישה הגבוהה. "את נשואה לאבירם?" שאלה קרן. "לא, אני רק חברה שלו," הרגישה לוניס מעט לא בנוח. קרן התיישבה על הספה והורתה להם גם לשבת. אבירם ניגש להכין קפה ולוניס התיישבה. "חברה-חברה?" שאלה קרן מאוכזבת. "לא! לא! חברה-ידידה! איך אני יכולה להיות חברה של מפלצת  שכזאת?" צחקה לוניס וקולו המגחך של אבירם נשמע מהמטבח.

קרן בחנה את לוניס. "את כל כך יפה," אמרה לה, ואז נזכרה שמטרת השיחה היא לחקור, "אז איך אני אמורה להכיר אותך?" שאלה מבולבלת. לוניס חייכה לקרן, "תודה מתוקה, גם את יפהפיה. את אמורה להכיר אותי כי אני הייתי החברה הכי טובה שלך. הייתי השמרטפית שלך כשהייתי צעירה ואת היית תינוקת קטנה. היו שיעורים בבית הספר שהייתי פשוט מבריזה ובאה לפגוש אותך. עכשיו אני בת עשרים וחמש.. עברו לא מעט שנים.. כל כך גדלת! לפני שנה פגשתי את אבא שלך שוב, והוא השכיר לי את המרתף. אני גרה במרתף כי בואי נודה- המקום גדול כמו לופט חמישים על חמישים." כולם צחקו, אפילו קרן. היה שקט לכמה שניות. "אני יכולה לחבק אותך, לוניס?" שאלה קרן, כשהרגישה שדבריה של לוניס הם דברי אמת. "ברור!" קרן חיבקה אותה ולוניס ליטפה את שערה. בינתיים אבירם חזר עם הקפה מחוייך. "המכונה המפגרת התקלקלה," צחק. "אה!" ניזכרה לוניס "הבאתי לך בגד משגע! את יודעת - לדוגמניות כמוני יש כסף כדי לקנות דברים לדוגמניות כמוך."

לוניס, שהתבררה כצפוי לקרן כדוגמנית, הוציאה שמלה ארוכה, כמו של פרסי האוסקר. שמלת סטן ולייקרה, כמו שקרן אוהבת, בצבע סגול רך, ועם מחשוף ארוך בגיזרת וי. "וואו!" קרן הייתה בשוק. היא לקחה את השמלה ועלתה להחליף. הפעמון בדלת צלצל ואבירם פתח. "היי אחי, קרן נמצאת?" קרן ירדה ואמיר היה פעור פה. היא ירדה כמו בהילוך איטי. "אמיר?" כמו המצפון שקורה לו ואומר לו 'מה אתה עושה לעזאזל? מה עם מריה?' "אמיר?" תשתוק מצפון מעצבן. "אמיר!" זאת הייתה קרן. "אהה! קרן! את נראת מדהים... אז... על מה רצית לדבר?" התאושש אמיר. "בוא נעלה," אמרה.

"את ניראת.. מדהים!" אמר לה במדרגות. "למה אתה נשמע מופתע כל כך?" היא חייכה אליו ופתחה את דלת חדרה. "לא מופתע, אבל כאילו... זה לכבוד רון?" שאל. "לא! מה יש לכולם?! למה כולם חושבים שאני דבוקה לרון כל הזמן למען השם!" שאלה קרן בעצבנות. "כי... עזבי, לא משנה. רון נותן רושם מעט מוטעה," העיר אמיר, "אז... מה רצית?" קרן נתנה לו את הקופסא. "תפתח." אמיר הסתכל עליה בתמיהה, למה היא לא יכלה לנסות לעשות זאת לבד. "תפתח! בלי שאלות!" אמיר ניסה לפתוח, וכצפוי - לא הצליח. "יש לך מפתח?" שאל וקרן הביטה בו במבט של 'תחשוב לבד'. "רוצה שנישבור?" תמה אמיר. "כן! זה אפשרי? צריך פטיש?" היא שאלה, מנסה להבין מאיפה היא תביא עכשיו פטיש. "מי צריך פטיש כשיש את אמיר השרירי והסקסי מולך?" צחק אמיר ושבר בקלילות את המנעול. היא צחקה ונשקה לו על הלחי, "תודה אמיר!!! כל כך הרבה תודה!!!" היא התיישבה לידו על המיטה הגדולה שלה.

"קרן..." אמיר הסתכל לה בעיניים. הייתה דממה. לשניהם דפק הלב במהירות, בחוזקה. "אמיר, שנינו במערכת יחסים," היא אמרה ברצינות. "פעם אחת, ואחר כך נשכח. בבקשה," אמיר התחנן. הוא קירב את פיו אל קרן, באיטיות. קרן הרגישה שאסור לה, אבל היא כל כך רצתה. "ואחר כך נשכח," אמרה כשהשפתיים שלו היו במרחק סנטימטר משלה. הנשיקה הייתה כל כך נעימה לקרן. עם אלעד ועם רון היא לא התנשקה כך אף פעם. היא הרגישה אהבה. אמיר ליטף לה את שיערה, היא הייתה מאושרת. יש מצב שעכשיו זה יקרה? אני רוצה  שזה יקרה, היא חשבה לעצמה. זה פשוט יזרום מעצמו. היא קמה ונעלה את הדלת, ולאחר מכן התיישבה על ברכיו. הוא נישק את צווארה, אבל לא כמו שרון נישק אותה אז, בתחנת האוטובוס. היא הרגישה כל כך חופשייה. היא סימנה לו שהיא רוצה. היא הורדה את השמלה, כאשר היא נשארת עם גופייה דקיקה ותחתון-בוקסר, והם נפלו על המיטה. הוא ליטף אותה בנועם, והיא חיבקה אותו חזק. זו פעם ראשונה של קרן שהיא עשתה את זה, והיא נהנתה. "את מרגישה את מה שאני מרגיש?" לחש לה. "כן."

***

רק שתדעו שזו פעם ראשונה שאני כותבת דבר כזה, וזה היה לי קשה (כי אתם יודעים.. אני בת שלוש עשרה, ואין לי ראש כזה כחול... כאילו שני תגיד שכןXD, אבל, לא כזה...) פשוט רציתי להמחיש את מה שקורה בין אמיר לקרן...  אבל בכל זאת נראה לי שיצא יפה.