האוטובוס עצר. קרן חיכתה שכולם יצאו ממנו ורק אז קמה ממקומה. כל הדרך בכתה ובכתה, אך פתאום, כשירדה מהאוטובוס, ואותם שלושה בנים לא היו לידה, הפסיקה לבכות. היא פסעה לעבר רחובו של אלעד, וכשהגיע ראתה שהדלת פתוחה. היא פתחה את הדלת בשקט, כדי להפתיע, וראתה את הבית מלא נירות. איך הוא ידע?! גיחכה והחלה להאמין שהוא עלה עליה.

היא נכנסה בשקט לסלון וראתה אותו יושב שם. אבל רגע! מה זה השיער החום הזה שמציץ לידו על הספה?! והם כל כך קרובים?! היא התקרבה בשקט. מי זאת? ולמה היא מתנשקת עם חבר שלי?! "אלעד! מה נשמע, חמוד, יפה שלי? רוצה להכיר לי את חברה שלך? אה.. שכחתי! אני החברה שלך! אולי אני לא היחידה ששכחתי שיש לך חברה?!"  הפסיקה את השקט ששמרה עליו עד עכשיו, "מה עם, לעבור לגור יחד?! לא נראה לי שאני רוצה שהיא תגור איתנו.. אף על פי שאני לא יודעת אם היא כבר גרה כאן!" אלעד והנערה המופתעים הסתכלו על קרן הבוכה. "אני כבר לא חשובה?! לא?! ודווקא הבן הזה שנישק אותי אמר לי שזה קורה! מעניין איך הוא ידע.." אלעד קם ממקומו, "מי נישק אותך?!" קרן הסתכלה עליו המומה, "אותי, לעומתך, נישקו בלי רצוני! ואתה כועס עלי שהתנשקתי בלי אישורך?!" השמלה שלה נרטבה מהבכי המר שלה. היא רצתה לעצור, אך לא יכלה.

"קרן... אני יכול להסביר?" קרן הסתכלה עליו בפרצוף של מחכה. "טוב, אין לי הסבר.. אבל..."

"אלעד... עזוב," היא הניפה את ידה בביטול ויצאה. היא לא הופתעה לגלות שגם הנערה שהייתה איתו יצאה אחרייה.

כשירדה מהאוטובוס, כולה בוכה, ירדה בטעות ברחוב ז'בוטינסקי. היא החליטה שתלך לביתה משם וזהו, במילא הגשם שירד התאים למצב רוחה. רק חבל שהרטיב את שמלתה.

היא ראתה בארפל דמות מוכרת עם מטריה אך לא הצליחה לזהות. "קרן?! מה קרה?!" ניב. איך אני שמחה לראות אותו. "בואי, תעלי איתי, אני גר פה! מסכנה... את רטובה כולך! למה את בוכה?" הם עלו במדרגות עד לדירתו של ניב ואימו. ניב פתח את הדלת והם הלכו וניכנסו לחדרו של ניב. היא נשענה על ניב. "ניב, אני אומרת לך! זה הערב הכי גרוע בחיי!"

"זה, או הערב בו אמא שלך עברה לבית החולים ועברה למצב צמח?" ניב שאל וליטף את שיערה. הוא צודק, יש דברים גרועים יותר. למה אני לא מצפצפת על אלעד, ולמה לא נתתי בביצים לנער הזה בתחנת האוטובוס?! ואיך זה שלא חשבתי על אמא?!

"אתה צודק," מחתה את דמעותיה, "מה עדיף? שני מקרים מצערים במכה, או מכה אחת מצערת מאוד...." היא נסתה לחייך. "אז מה קרה שם?" היא סיפרה לו הכל מההתחלה, עם השמלה ועד הסוף, כשהשמלה נירטבה. "טוב, אני אביא לך משהו לשים עלייך..." הוא  הלך וחזר תוך שנייה עם טרנינג וטי-שרט. "טוב, אלך להחליף.." כשיצאה, שם לב שהוא אדום. להחליף... פה... לא לחשוב על זה! אינסטינגטים של גבר... היא חוזרת! מהר, להפסיק להיות אדום... "מה אתה כזה עגבנייה?" היא צחקה. קרן היתה לבושה בבגדים הגדולים, שהיה ברור שהם לגבר בצורה כל כך נשית, שלא יאומן. "זה די מצחיק," גיחך. היא דחפה אותו. "אבא ש'ך מצחיק!" אופס... היא קפאה. "כן.. טוב, לא כל כך. קרן, בואי שבי רגע." הוא אמר, והיא יישמה. "קרן, שתידעי. עם אף אחד אני לא מדבר ככה על אבא שלי. כל פעם שמעלים את הנושא.. אני... אני בוכה." השתיקה חזרה. הם הסתכלו זה לזה בעיניים העצובות של השני, והתקרבו זה לזה. קרוב, קרוב, קרוב מאוד, ו... "ניב! מי זאת?!" אמו של ניב נראתה שיכורה, וקרן פחדה. הם הסתכלו אליה מבוהלים. "ניב, כשאני בוכה על אבא אתה הולך וא..." היא התעלפה.

מקווה שאהבתם..