"חשיפה"

לפתע אני מבינה שדברים רבים בי כלל לא תלויים בי.

תמיד חשבתי שאני שולטת בחיי, שאני מחליטה. אבל זה לא כך.

המחלה שלי לא הייתה תלויה בי.

כל חרדה שיש לי לא תלויה בי.

האובססיות שלי לא תלויות בי.

זה או גנטיקה או גורמים סביבתיים, לפעמים שניהם יחד.

הדבר שמפחיד אותי יותר מכל הוא לאבד שליטה. אני לא רוצה לדמיין מצב שבו אני לא שולטת על המעשים שלי.

אני לא יכולה למנוע מהחרדות שלי מלהתקיים, אבל אני יכולה לנסות לשלוט עליהן.

אני לא יכולה להעלים את המחלה הכרונית שלי, אבל אני יכולה לעשות כל מה שאפשר כדי שהיא לא תפגע בי יותר משהיא עושה עכשיו.

גיליתי את זה ממש עכשיו. זה משהו שתמיד היה שם, אבל אף פעם לא מובן לי לחלוטין.

ואני לא יכולה שלא לתהות איך אני משתלבת בתמונה. אם אני נוצרתי מכל מה שהיה הרבה לפני... זה מה בעצם 'אני'?

וכשאני שומעת את המוזיקה הזאת, כשאני אוכלת את האוכל ההוא, כשאני לובשת את הבגד הזה, האם 'אני' עושה את זה? האם אני זאת שמחליטה? או שיש משהו עליון יותר ממני שמחליט את ההחלטה הזאת עבורי, אפילו אם אני לא מודעת לכך.

אני תמיד רוצה להיות אני, להיות עצמי, להיות אמיתית. אבל מה המהות של ה'אני'? ואולי כבר הייתה פעם 'אני' ואני הנוכחית זה רק העתק, שיחזור, שידור חוזר?

אני מרגישה אכזבה מסוימת לנוכח הגילוי הזה, שאליו הגעתי במקרה. ואם לא הייתי חרדה בנוגע לדברים מסוימים, אז אולי בעצם לא הייתי מגיעה לכך.

כל כך הרבה דברים מעצבים אותי, את המהות שלי, את מי שאני. ואני תוהה מי הייתי אם כל זה היה אחרת.