http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894אני רוצה לרוץ ולספר הכל לעולם, אבל העולם לא תמיד מבין אותי.heCopyright 2026 Open_Minded. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11904132<div align="right" dir="rtl">מעולם לא התנשקתי. גבר, אישה או חיה... מעולם לא התנשקתי עם אף אחד. למה זה לא יכול להיות כל כך פשוט כמו בסרטים? השפתיים של הגיבור והגיבורה נוגעות ואז הם נסחפים לנשיקה לוהטת ומדהימה. וזה לא משנה אם הם בני 20, 50 או 13! ולאן אני חותרת בזה? יש לי חבר.</div>Sat, 10 Jul 2010 12:45:00 +0200sush_1@walla.com (Open_Minded)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11904132http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659894&blog=11904132http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11863614<div align="right" dir="rtl">אני מדברת עם בחור חמוד במסנג'ר והוא רוצה את הטלפון שלי, אבל אני לא ממש מכירה אותו. הדבר ההגיוני מבחינתי לעשות הוא לחכות עוד קצת, להכיר יותר טוב ואז להחליט. אבל בחורים תמיד ממהרים לאנשהו. או שאין להם סבלנות להקליד... יום הולדת 21, עדיין חסרת חבר. אבל אולי בקרוב? </div>Sun, 20 Jun 2010 20:14:00 +0200sush_1@walla.com (Open_Minded)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11863614http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659894&blog=11863614http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11800580<div align="right" dir="rtl">"(A stripper who will dance to the sounds of "If you want it to be good girl (get yourself a bad boy Oh, sick fantasy O' mine : )</div>Sat, 22 May 2010 12:28:00 +0200sush_1@walla.com (Open_Minded)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11800580http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659894&blog=11800580http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11784906<div align="right" dir="rtl">היום אמא שלי סיפרה לי שבן דוד שלי מדרגה... שלישית או משהו, אתם מוכנים? רוצה לצאת איתי. כן, אף פעם לא הייתי בקטע של גילוי עריות. אז אם מישהו מכיר מוסד פסיכיאטרי מעולה הוא מוזמן להמליץ לי עליו. אני אפילו לא יודעת תחת איזו קטגוריה אפשר לשייך את הפוסט הזה...</div>Sat, 15 May 2010 16:10:00 +0200sush_1@walla.com (Open_Minded)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11784906http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659894&blog=11784906http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11777558<div align="right" dir="rtl"> אקסים של חברות טובות הם מחוץ לתחום. נכון? גם אם החברה הטובה ממש לא מתנהגת כמו אחת כזאת כרגע...</div>Tue, 11 May 2010 22:49:00 +0200sush_1@walla.com (Open_Minded)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11777558http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659894&blog=11777558http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11745606<div align="right" dir="rtl">הייתי בעיצומה של שיחה מעניינת מאוד בצ'אט ובדיוק כשהעניינים התחילו להתחמם... אמא שלי חזרה הביתה! הייתי צריכה להתנצל וללכת. לפחות אמא הביאה גלידה בגביע וזה נראה לי פיצוי הולם. כי אוהבת ללקק גלידה בגביע. ועכשיו אני יושבת פה עם נייר הפצפצים שלי, וזה מענג-משהו. לא מזמן הייתי אצל הרופא שלי. ואחרי זה היה לי חלום ארוך על הרופא שלי. אלוהים אדירים! אבל אי אפשר להאשים אותי. זאת אחת הפנטזיות הנפוצות, לא? ברצינות, אתם לא הולכים לרופאים/רופאות שלכם ותוהים לפעמים אם השולחן שלפניכם יציב מספיק? לא? אני חושבת שזה נורמלי לחלוטין. יש משהו שאני מנסה לנסח ולספר בצורה מסודרת, אבל לא מצליחה. אני מפחדת מהמחשבות של עצמי. נשימה עמוקה וניסיון נוסף. אני עובדת עם הרבה בני נוער, אבל רק אחד מלחיץ אותי. כשאנחנו יושבים לבד ואני מסבירה לו משהו או עוזרת לו, אני פשוט לא יכולה להרגע. אולי אני בעצם מפחדת ממנו, כי אני יודעת שהוא עלול להיות מסוכן ומאיים אם אומר משהו לא במקום. אל תבינו אותי לא נכון, אני ממש לא בקטע של פדופיליה. זה ממש לא נורמלי ואין לאנשים כאלה שום הצדקה. [אני בקטע חולני שלא עובר</div>Mon, 26 Apr 2010 19:56:00 +0200sush_1@walla.com (Open_Minded)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11745606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659894&blog=11745606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11666071<div align="right" dir="rtl">חיכיתי, רציתי וציפיתי. והנה יצא לו הקליפ החדש של ליידי גאגא [בתוספת ביונסה]. ואם לא ראיתם את הקליפ המלא, לא ראיתם גאונות מעודכם. בשורה התחתונה, ליידי גאגא צוחקת על כל מי שצוחק עליה. ואם לא הבנתם את זה, הבדיחה היא על חשבונכם. אני מרגישה קצת בודדה. רוב החברות שלי בצבא ואין להן זמן לדבר איתי, לא תמיד. ואני פשוט רוצה לשבת ולנהל שיחה מעניינת עם מישהו, אולי שיחה שטותית אפילו, לא באמת אכפת לי. זה לא שיש לי משהו חשוב למדי לומר, לא כרגע, אבל הרגשת הבדידות לא נעימה לי. מצד שני, הרבה פעמים אני מוצאת שאין לי מה לומר לחברות שלי. וזה מוזר, לא טבעי. אני רוצה... אני לא יודעת מה אני רוצה. כולנו בוכים שאנחנו לבד ואנחנו רוצים מישהו לאהוב. אבל אם לומר את האמת, אנחנו סתם דור מתבכיין. אנחנו מתלוננים הרבה, מאשימים הרבה, נכנסים לדכאונות... אבל מה אנחנו עושים כדי לשפר את המצב. שום דבר. אפילו אני, שנמאס לי להיות לבד, מה עשיתי כדי לא להיות לבד? לא הרבה. 'אם אתה רוצה שמשהו יבוצע - עשה זאת בעצמך!' מוסכם. אז מה אני רוצה? חבר ולהיט ברדיו. אז קדימה, לעבודה!</div>Mon, 22 Mar 2010 21:16:00 +0200sush_1@walla.com (Open_Minded)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11666071http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659894&blog=11666071http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11657187<div align="right" dir="rtl">.Note to myself: Do not, I repeat, DO NOT, read homosexual pornography before going to sleep לפני כמה ימים הייתי בבנק, נשארתי אחרונה, כבר אחרי שעת הסגירה. התבוננתי בבנקאי מולי וראיתי את כל ערימת הניירות הפזורה על שולחנו. ראיתי את הניירות שהוא דוחף למגירות שונות, ראיתי את הניירות שהוא מוסר לי ונזכרתי בפרנק וילר. פרנק וילר, הגיבור הראשי בספר "חלון פנורמי" שלריצ'רד ייטס. פרנק, עםהמגירה התחתונה הפתוחה שמשמשת לו כהדום, וערימות עלגבי ערימות של ניירות; כאלה שמחכים לטיפול, כאלה שאפשר לשלוח לארכיב, כאלה שהוא מפחד מידי להתקרבאליהם כי בסך הכלהוא לא בדיוק יודע מה הוא עושה... אבל מי כן? ובסופו של יוםפשוט תהיתי לאן הולכים כל הניירות האלה. להשתגע אף פעם לא היה אחד מסעיפי רשימת ה-לעשות שלי. להפך,זה אולי הסעיף הראשון ברשימת ה-לעולם לא להגיע למצב הזה שלי. אז למה אני מרגישה שהשליטה בזה חומקת ממני? אניאוהבת את העבודה שלי, אני אוהבת את מה שאני עושה, אבל אני לאיכולה יותר. תמיד אחרי תקופה מסוימת אני מרגישהשאני לא יכולה להיות יותר במקום הזה,במסגרת הזאת,ואני מתחילה למצוא פגמים בכל הסובבים אותי.</div>Thu, 18 Mar 2010 20:13:00 +0200sush_1@walla.com (Open_Minded)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11657187http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659894&blog=11657187http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11621436<div align="right" dir="rtl">אוניברסיטה. אפשר לכתוב את זה גם כך: אוניברסיטה!!! אבל לא עכשיו. באוקטובר. ואז כולם מבינים למה אני מתכוונת. זה כל כך מלחיץ אותי. מקום חדש, ענק ולא ידוע. עשרות אלפי סטודנטים... כולם שונים ומשונים ואני... רק ילדה אחת קטנה בתוך ים של מוחות. הצילו? כמו כן: דרוש טבח פרטי שעובד ללא תשלום וללא רצון לקבל תמורה כלשהי מלבד מילות התודה החמות ביותר שאוכל להעלות בדעתי. אנשים אומרים שאני צריכה ללמוד לבשל, כי: איך תכיני אוכל לבעל שלך?! קודם כל, צאו מהסרט, אולי הוא יהיה זה שיכין לי את האוכל. מקסימום, נזמין משהו. ושנית, איזה בעל?! איפה?! אני עסוקה באלף ואחד דברים, כך שאפילו אין לי זמן לחשוב על כל הבעיות הנפשיות שלי, ובוודאי לא להעלות אותם על הנייר [הבלוגי והוירטואלי]. כמה שאני צריכה חבר. מסיבות מובנות בהחלט. ונמאס לי שאין לי ושאף אחד לא מתעניין בי. אני שוקלת אתרי היכרויות. האם אני משתגעת? נקווה שלא. ובנימה אופטימית זו, לילה טוב.</div>Mon, 01 Mar 2010 21:01:00 +0200sush_1@walla.com (Open_Minded)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11621436http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659894&blog=11621436http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11513690<div align="right" dir="rtl">לפתע אני מבינה שדברים רבים בי כלל לא תלויים בי. תמיד חשבתי שאני שולטת בחיי, שאני מחליטה. אבל זה לא כך. המחלה שלי לא הייתה תלויה בי. כל חרדה שיש לי לא תלויה בי. האובססיות שלי לא תלויות בי. זה או גנטיקה או גורמים סביבתיים, לפעמים שניהם יחד. הדבר שמפחיד אותי יותר מכל הוא לאבד שליטה. אני לא רוצה לדמיין מצב שבו אני לא שולטת על המעשים שלי. אני לא יכולה למנוע מהחרדות שלי מלהתקיים, אבל אני יכולה לנסות לשלוט עליהן. אני לא יכולה להעלים את המחלה הכרונית שלי, אבל אני יכולה לעשות כל מה שאפשר כדי שהיא לא תפגע בי יותר משהיא עושה עכשיו. גיליתי את זה ממש עכשיו. זה משהו שתמיד היה שם, אבל אף פעם לא מובן לי לחלוטין. ואני לא יכולה שלא לתהות איך אני משתלבת בתמונה. אם אני נוצרתי מכל מה שהיה הרבה לפני... זה מה בעצם 'אני'? וכשאני שומעת את המוזיקה הזאת, כשאני אוכלת את האוכל ההוא, כשאני לובשת את הבגד הזה, האם 'אני' עושה את זה? האם אני זאת שמחליטה? או שיש משהו עליון יותר ממני שמחליט את ההחלטה הזאת עבורי, אפילו אם אני לא מודעת לכך. אני תמיד רוצה להיות אני, להיות עצמי, להיות אמיתית. אבל</div>Sat, 09 Jan 2010 16:11:00 +0200sush_1@walla.com (Open_Minded)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659894&blogcode=11513690http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659894&blog=11513690