עם המצב של שבוע שעבר והשבוע לחשוב שיש מישהו שהמציא מכונה שמשנה את מזג האוויר והוא כרגע עורך עלינו ניסויים לכיוונון שלה.

~~~

טיפ קטן לחיים: אם אתם ניגשים לקופת כרטיסים בה יש מס' נציגים, ואתם רואים נציג אחד בצד שהוא בדיוק באמצע הביס, או בשיחה בטלפון, או אם הוא ילד בן עשר שמשחק במחשב (באמת? כלומר, ילד! י-לד!) -הצעד הנכון הוא ללכת צעד או שניים הצידה לנציג פעיל. להמתין לשירות לא ממש יעזור לכם, סתם שתדעו.

או במה שזה לא יהיה שיש פה עכשיו פתאום באמצע אפריל (התחממות גלובלית:1 כדוה"א: 0 ), אני תמיד חושבת שצריך לשים ברכב צופר עם מילים. כמו למשל אם יצא מצב שבטעות חתכת מישהו בלי לשים לב, בתמימות של גשם, אדים, וסימון כביש לא ברור במיוחד- תוכל למשל לצפצף לו "סליחה" נימוסי שכזה. או כשתראה רכב מרחוק שאתה חושב שעומד לצאת תוכל לצפצף לו "יוצא?" ולחכות לתשובת ה"כן" המיוחלת לה חיכת. כמובן שחייבים שלכל מילה מצופצפת תהינה מס' טונציות- בין אם זה "סליחה" שאומרת "אפשר רגע?" או "אופס, טעות שלי" או "מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?!"

אני מניחה שיותר יעיל יהיה אם יהיה לנו צופר שיש לו ציפצוף שמראש אומר את המשפט האמיתי אליו התכוונו. אפשר שתהיה מקלדת כזאת בה תוכלו להקליד משפט ואז ללחוץ על הצופר והוא יגיד מה שבא לכם, וגם אולי אפשר יהיה לשים כמה משפטים קבועים מראש אפילו, כמו מעין חיוג מהיר שכזה. וקללות יהיו עם אותו "ביפ" ותיק של פעם כמצנזר קליל. תארו לכם כמה כייף יהיה שתוכלו לצפצף את כל הדברים שאתם אומרים לעצמכם כשאתה נוהגים ברכב לבד ישר לרכב שאליו התכוותם!

הממ... אבל אז כל מה שישאר לנו בנהיגה זה רק לזייף לעצמינו עם הרדיו...

נו שיין.

אאצ'ו.

אוך... זמן לקולדקס

החתול שלי העיר אותי בחמש ועשרים בבוקר. קפיצה קטנה לשירותים וחזרתי לישון, למרות שהרגשתי רעננה למדי, מפתיע אחרי שעתיים של שינה. מצד שני ביליתי את כל החג אתמול בלאכול ולישון, אז אולי לא באמת כל כך מפתיע.

בכל מקרה, למרות הרגשת יום ראשון בבוקר שהחג הזה יצר, הגרירה המוקדמת שלי מהמיטה הלכה לא רע. הספקתי לאכול, לשים שיר שהתנגן לי בראש בפייסבוק (תמיד יוצא לי שאני נזכרת בשיר שבא לי לשים באוטובוס ואז כבר מוותרת על הרעיון) לבדוק בפעם הרביעית שבאמת היום אני עובדת בוקר ולצאת בדיוק בזמן לאוטובוס המוקדם מבין השניים האופציונאליים שלי.

בדרך לתחנה, בקצה הרחוב שלי ראיתי באחת החניות של הבתים כמה ציפורים מתגודדות בצורה מוזרה. לפי הקולות נראה שהן רבות שם. הסתכלתי קצת יותר מקרוב וגיליתי שאחת הציפורים מתה, והשלוש רבות בינהן. זה היה לי מוזר כי הציפורים הללו לא טורפות, לא הבנתי מה הן רבות שם, אז התקרבתי וראיתי מה באמת הולך שם- שתיים מהציפורים רבו בינהם. רבו מכות, ממש אחת עמדה על השניה ובאה לנקר אותה למוות. הציפור השלישית עמדה ליד וצעקה, נראה כאילו היא מנסה להפריד בינהן, אבל משתדלת לא לריב איתן. כיוון שנראה לי שגופת ציפור אחת על הבוקר זה די והותר הלכתי לכיוונן והפחדתי אותן כדי שיפסיקו לריב. הן עפו בצעקות משם, עפו קצת למעלה לחלונות ומיד חזרו למטה לצד השני של החניה להמשיך בריב שלהן. שוב אחת מהן "הרוצחת" כמעט הרגה את השניה אז שוב הברחתי אותן. אחרי פעם פעמיים הייתי צריכה להפסיק כדי לא לאחר לעבודה, אבל איכשהו הרגשתי שזה לא ייגמר טוב.

בסופו של דבר הגעתי לאוטובוס היותר מאוחר אך בסופו של דבר הספקתי אפילו להגיע מוקדם לעבודה. שיחת בוקר קטנה של עייפות עם חברים, פתיחת מערכת, אין אחראי עדיין אז אני על תקן אחראי בודקת נוכחות, מסמנת את כולם ובסוף מגיעה לסמן את עצמי. במשמרת של יום שלישי.

ערב.

איך היום לא יום רביעי?!

בדר"כ ימי שלישי הם הסופ"ש האמיתי שלי כי אני לא עובדת, ועכשיו החג הזה הוציא אותי מאיזון- וכל הזמן הרגשתי שהיה יום שלישי. אז פעמיים כי טוב- גם היום יום שלישי וכיוון שזו משמרת קופה אין לי אופציה להחליפה אז קיפלתי את הכל וחזרתי הבייתה, ממהרת להחליף בין אוטובוסים בכדי להספיק עדיין את אותו נסיעה מקודם שלא ייגמר הטווח של התשעים דקות.

בדרך חזור עברתי בנקודת סיפור הפרברים של הציפורים שהיה שם לפני שעתיים וראיתי שהכל נראה רגוע. מה אתם יודעים, אולי כל זה קרה בשביל שאציל חיי ציפור אלמונית?

או שאולי אני רואה יותר מידי סרטים. גם אופציה.

בוקר :)