http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876These are crazy days but they make me shi-eneheCopyright 2019 Matilda Kozel. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/76/98/65/659876/misc/20497614.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=14868946<div align="right" dir="rtl"><div id="_mcePaste">כל פעם כשהלב כואב</div><BR><div id="_mcePaste">את רק רוצה לחתוך את החזה ולהוציא אותו משם.</div><BR><div id="_mcePaste">למה צריך את הכאב הזה?</div><BR><div id="_mcePaste">למה יש לנו את היכולת המופלאה הזאת אם היא תמיד תסתיים בכאב?</div><BR><div id="_mcePaste">למה החיים הרבה יותר קלים לאנשים מופנמים, שהלב שלהם קשה, חזק.&nbsp;</div><BR><div id="_mcePaste">עמיד</div><BR><div id="_mcePaste">אני גם רוצה</div><BR><div id="_mcePaste">אני גם רוצה את הכח הזה</div><BR><div id="_mcePaste">את יכולת האיפוק הזאת.</div><BR><div id="_mcePaste">חשבתי לתומי ש2016 תימשך לנצח, היא פסחה עלינו בחינניות ונתנה לי אי אחד של שקט מדומה.</div><BR><div id="_mcePaste">אבל ינואר זו כבר שנה חדשה.</div><BR><div id="_mcePaste">המשחק מתאפס וממשיך בחוקיו.</div><BR><div id="_mcePaste">אני אוהבת, ושונאת לאהוב.</div><BR><div id="_mcePaste">כואבת וכל כך שונאת לכאוב.</div><BR><div id="_mcePaste">לילה טוב רוס.</div><BR><div id="_mcePaste">מצטערת שלא אהבתי יותר.</div><BR><br></div>Fri, 27 Jan 2017 14:40:00 +0200eblm_a@walla.com (Matilda Kozel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=14868946http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659876&blog=14868946http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=14140254<div align="right" dir="rtl"><p>אני רוצה להגיד לך משהו.</p> <p>בנינו, זה לא חדש לי או לך, אבל אני קצת חוששת להגיד את זה בקול רם, מאותה סיבה שהפסקתי לכתוב אירועים קטנים שאני מצפה להם ביומן. איכשהו זה כמעט תמיד מתבטל כשכותבים את זה, אז זוכרים באוויר. וכשזה חייב להיות כתוב- אז עד שזה לא עובר בשלום אני לא רגועה. ואם אני אגיד לך את זה אז זה בטח ישתנה, או יזוז לכיוון מוזר כלשהו אחר. לא שלא עברנו כיוונים מוזרים עד עכשיו אבל אין שום סיבה אמתית לשחק עם זה עכשיו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז בוא נגיד שאני לא כותבת את זה לך.&nbsp;</p> <p>נגיד שאני כותבת את זה למגירה. ואתה, בטעות, נתקלת בדבר המוזר המוזר הזה שנושא שם דומה לשלך ובטעות קראת את זה. אבל כיוון שגם למגירה שלי קוראים, לצורך הנסיבות, שלמה- ואתה לא ידעת על הדבר אז מין הסתם שמבחינתי אתה בכלל לא יודע על הטקסט הזה.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>כן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>טוב, אז כמו שכבר אמרתי- זה לא חדש לך. אבל רציתי להגיד לך- שלמה, שאני ממש אוהבת אותך.</p> <p>כלומר, אני אוהבת את זה שאתה בחיים שלי. עדיין. כלומר- טוב, רגע. תן לי לדבר. אני יודעת שאתה לא אומר כלום אבל אתה עושה פרצוף מבין מידי. תפסיק את זה. שניה.</p> <p>נכון שזה מובן מאליו אחרי כל הזמן הזה. ונכון שזה נאמר כבר, אבל כשאני חושבת על זה לא נראה לי שזה כל כך נכון להבליג על זה.</p> <p>המכתב שכתבת לי ביום הולדת מאוד נגע לי. וזה מיוחד שאחרי כל הזמן הזה אתה עדיין מצליח להצחיק אותי ולא לעצבן אותי על כל השטויות שלך- אלוהים יודע כמה אנשים שרפו לי פיוזים על שטויות שלהם ושלי. ואיכשהו לא רק שאתה עדיין פה, ואנחנו עדיין בקשר, אלא גם שכל כך נח לי איתך שזה מוזר לפעמים שזה עדיין ככה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>שלמה,</p> <p>אתה האח הכי טוב שיכולתי לבחור לעצמי, ואין לך מושג כמה אתה מרגיש משפחה אמיתית אצלי. והאמת, שבכל פעם בתקופה האחרונה שאני שמה לב לזה- זה מרגיש לי דו-צצדי, אחרת לא ברור לי למה אתה עדיין סובל אותי. ראבק- עוד מאז "ורד" ידעת לראות את כל השלדים בארון אצלי כאילו אתה רואה דרך קירות והשלדים לא הכי סימפטיים, בלשון המעטה.</p> <p>וגם רציתי להגיד- שבכל הלב שלי- אני מאוד מאמינה בך, ובמי שאתה. אתה כבר יודע איזה סטטוס גורו אתה בעיני- ואם לא, אז הנה נאמר שוב- אבל גם בתור בן אנוש רגיל (עם או בלי מזלג)- יש בך נרווינה מסויימת שאני מאוד מעריצה.</p> <p>ברור לי שאתה בן אדם יותר סגור ממני, ולפחות חצי מהעולם שלך אני לא באמת מכירה- אבל מה שאני כן מכירה ממנו, שלמה- אני גאה בו. בך.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז תודה.</p> <p>ואני מאוד מעריכה הכל, שלמה. הכ-ל.&nbsp;</p> <p>וכמובן שמסמך זה ישמיד את עצמו תוך ככה וככה שניות, והככשה טוטאלית והכל וזה. ברור.</p> <p>&nbsp;</p> <p>תודה.</p> <p>&nbsp;</p></div>Wed, 18 Jun 2014 11:37:00 +0200eblm_a@walla.com (Matilda Kozel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=14140254http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659876&blog=14140254http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=14024886<div align="right" dir="rtl"><p>זה שהיא כל כך אנושית שלפעמים זה לא אנושי לצפות בה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>***ספויילרים***</p> <p>&nbsp;</p> <p>(מ', אני רצינית- דלגי על זה עכשיו, לטובתך בנתיים)</p> <p>&nbsp;</p> <p>גיליתי עכשיו את הסמויה.</p> <p>אחרי שכל מי שראה את שרלוק (עונות 1-2, השלישית עדיין לא הייתה באופק כששמעתי עליה) אמר בפה אחד ש"הסמויה" זו הסידרה הכי טובה שהוא ראה, ואחרי שחשבתי ששום דבר לא יוריד את "שובר שורות" מהמעמד הנעלה שלה אצלי, הכרחתי את עצמי לנסות לראות על מה מדובר- בעיקר כדי להגיד אח"כ 'בולשיט' מנומק לכל חומד לצון. ואני אומרת "הכרחתי" כי זו סידרה שצריך לתת לה את הזמן הנפשי שלך. לא קלה לעיכול, לא קלה תמיד להבנה, לא קלה היא לא קלה דרכינו ושות'- אבל ברגע שאתה בפנים- אתה בפנים עד הסוף. </p> <p>גם אחרי שהיא לוקחת לך כמה נשימות עם כל מוות שמופיע שם (שאת רובם אתה גם יכול לנחש, ומתעצב חמישה פרקים לפני שזה קורה, בגלל שאתה יודע שזה בא) אתה עדיין מאוהב בה. בטקסט האמיתי, בצילום המרהיב ובמגוון של הדמויות העמוקות אך פשוטות ששם. בחיי- אפילו לכלב שם יש עומק, בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בכל מקרה, גיליתי את הסמויה. </p> <p>ראיתי את כל העונות, ומיד עם סיומה חזרתי לראות אותה שוב מהתחלה, לא מאמינה כמה זה אפילו יותר משובח בצפיה השניה. אולי בגלל שאני יודעת כבר את קו העלילה אני פתאום יותר מתעמקת בשיחות הקטנות של הפוליטיקה שרצה שם שקודם שמחתי לא לנסות להבין קודם. וכמובן הניואנסים הקטנים, מין הסתם, אבל זה תמיד קורה בצפיות שניות בלי קשר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הדבר הכי לא אנושי בסידרה הזאת זה כמה שהיא אנושית.</p> <p>כל כך אנושית, שעכשיו כשהסתכלתי על השחקן ששיחק את וואלס בIMDB וראיתי אותו עכשיו גדול, בחור, חי- לקח לי זמן לעכל את זה שניה. </p> <p>וואלס. המוות הראשון הקשה שם, והוא חי. </p> <p>מסתבר שזה כל כך העציב אותי כשהתחלתי לראות את זה לפני חודש (כן, חודש- נשבעת לכם, אין לי חיים) - שעכשיו אני מבינה שממש הרגשתי שהוא מת. לא שחקן שמשחק דמות שמתה, לא קו עלילה שהיה חייב לקרות ומין הסתם קרה (כל מוות היה שם במקום. כל מוות) (כן, גם עומאר- יש לי גם מה להגיד עוד על זה).</p> <p>וואלס מת. וזה עצוב, וזה אומר שאין יציאה, וזה גלגל החיים שם- "מלחמה נגמרת"- וזה לא. זה- יימשך תמיד.</p> <p>ואז פתאום לראות שוואלס גדל וחי ונושם. זה תפס אותי.</p> <p>מספיק בשביל לפתוח את הבלוג הנשכח שלי ולכתוב, דבר שלא הצלחתי כבר מלא זמן. ראבק הסידרה הזאת- תראו מה עשתה לי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז תסלחו לי שזה בלוג טלוויזה רגע, אבל אם זה מה שפותח לי את המקלדת- מי אני שאתווכח.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז עומאר.</p> <p>מדהים לגלות שהוא מעולם לא קילל. קראתי את זה באחד הדיונים, ועכשיו בצפייה השניה שלי אני בודקת את זה בשבע עיניים (אני עדיין רק באמצע העונה השניה). הדבר היחידי שעשיתי לעצמי בטעות ספויילר זה שגיליתי מתי הוא ימות. כלומר, היה משהו אלמותי בעומאר, ולכן כולם חשבו שאולי הוא ישרוד, זה פאקין עומר בייבי, מוות מפחד ממנו. אבל הגאונות במוות שלו, הגאונות בהפיכתו לאל מתילוגי בשכונות, העליה של מייקל במקומו פשוט נכונה, פשוט שם כל פינה של העולם הזה בחלק הנכון של הפאזל.</p> <p>לא מאמינה שזה נגמר, לא מאמינה שזה כל כך משפיע עלי. </p> <p>וכמו ילדה קטנה שמבקשת משהו מההורים שיודעת שהיא בחיים לא תקבל, ככה ביקשתי רחמים על באבלס ועדיין לא מאמינה שקיבלתי זאת. </p> <p>מאוהבת בשחקנים, מאוהבת בכותבים. </p> <p>&nbsp;</p> <p>אלוהים, אני חייבת חיים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>~~~</p> <p>&nbsp;</p> <p>דיונים על הסידרה הזאת מצאתי רק <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://tvyaddo.com/2011/06/wireep/" target="_blank">פה</a>, וחסר לי, כמה חסר לי פרשנויות לכמה דברים שם. </p> <p>ממשיכה בצפיה השניה, מנסה לראות איך שרדתי בכלל את העונה השניה (אפילו השיר שלה הכי גרוע מבין כולם. לא ברור מה הלך שם) ומקווה, מ'- שאצליח אולי לשכנע גם אותך לראות אותה מתישהו. יקח לך נצח, ואולי לא תתחברי, אבל אני חייבת לחפור איתך על זה.</p> <p>(נו ברור שקראת. איך לא? ד"ש לתזה)</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <div style="text-align: center;">פשוט הגירסה הכי טובה. ובהתאם, העונה הכי טובה.</div> <p>&nbsp;</p> <p style="text-align: center;"> <object width="325" height="250" data="http://www.youtube.com/v/yAdqwCdj-G8" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/yAdqwCdj-G8" /> </object> </p> <p>&nbsp;</p></div>Fri, 24 Jan 2014 02:14:00 +0200eblm_a@walla.com (Matilda Kozel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=14024886http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659876&blog=14024886http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=13955788<div align="right" dir="rtl"><p>יום ראשון הלכתי לראיון עבודה בחור כלשהו בחולון, שעתיים נסיעה לכל כיוון, לא נגיש כלל והרבה מתחת לכישורים שלי. נקסט. </p> <p>יום שני נשארתי במיטה במטרה להפוך את זה ליום ה"אני לא הולכת לעשות כלום" שלי, איפשהו שם התחלתי לראות פרק או שניים של "שובר שורות".</p> <p>יום שבת ארבע לפני בוקר ואני מתחילה את הפרק האחרון של הסידרה.</p> <p>היה שבוע פורה במיוחד.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מטילדה</p> <p>מכורה להתמכרות.</p> <p>&nbsp;</p> <p style="text-align: center;"> <object width="325" height="250" data="http://www.youtube.com/v/AmIlUKo4dQc" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/AmIlUKo4dQc" /> </object> </p> <p style="text-align: center;">&nbsp;</p> <p style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><br /></span></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><br /></span></p> <p style="text-align: right;"><span style="font-size: x-small;">*ספויילר*</span></p> <p style="text-align: right;"><span style="font-size: x-small;">החארות האלה הרגו לי את האנק!!! לא מתאוששת מזה עדיין. </span></p> <p style="text-align: right;"><span style="font-size: x-small;">כל דבר אחרי זה נראה לי כמו חלום שמישהו יתעורר ממנו כל רגע.</span></p> <p style="text-align: right;"><span style="font-size: x-small;"><br /></span></p> <p style="text-align: right;"><span style="font-size: x-small;">וגם- הייתי בטוחה לגמרי בתחילת העונה החמישית שהשעון שג'סי נתן לו היה מכשיר מעקב של המשטרה ושבסוף נגלה שג'סי עובד איתם כדי להפיל אותו.</span></p> <p style="text-align: right;"><span style="font-size: x-small;">אני מניחה שזו הייתה הדרך הקלה לתסריטאים, והם לא הולכים בדרכים קלות, אה?</span><br /></p></div>Sun, 03 Nov 2013 06:19:00 +0200eblm_a@walla.com (Matilda Kozel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=13955788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659876&blog=13955788http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=13933586<div align="right" dir="rtl"><p>אנחנו, הקוזלים, מומחים בהתקפי עצבים.</p> <p>לפעמים אני די בטוחה שאם הייתה לנו חוברת הפעלה זה הדבר הראשון שהיה כתוב בה- "משתפגוש קוזלאי- הוא עצבני. עזוב, אל תנסה אפילו, הוא עצבני".</p> <p>לא יודעת אם זה התקף חרדה, קריסה כוללת של התקופה האחרונה, העובדה שטבע סוף סוף נזכרו להגיד לי לא מה שאומר שאפילו טיפת האור שראיתי בקצה המנהרה של העצלנות והדחיינות של החיים שלי עכשיו התפוגגה- או סתם בגלל עוד לא אכלתי כלום וישר הייתי צריכה להתמודד עם הקיא של הכלבה באוטו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לא יודעת מה, אבל אם חשבתי ששבוע שעבר נשברתי- היום זה היה ללא ספק.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בכי של עצבים, אני מורעבת ואין לי חשק לאכול כלום, צרחתי כמו מפגרת על הכלבה של אחותי במקום לחשוב שהיא מסכנה על זה שהיא הקיאה עכשיו- הרי לא אשמתה, כנראה נסעתי לא טוב. </p> <p>&nbsp;</p> <p>ניסיתי לנסוע טוב, אבל איך שהיא עלתה לאוטו, למרות שפעלתי לפי ההוראות של אחותי (הכלבה שלה והיא נוסעת איתה באוטו כל הזמן)- ישר הכל התמלה ריר. הכל. אני מדברת איתכם אפילו על הדיסק שהיה בתוך הנגן באוטו, הכל. ניסיתי לפתוח חלון, לפתוח מזגן, להתחנן שתשב, ולבסוף לנסוע ביד אחת מחזיקה אותה ויד שניה על ההגה. כמובן שלא מצאתי חניה ליד הדירה של אחותי (אני צריכה להחזיר לשם את הכלבה) אז עשיתי סיבוב קטן. ואז ברדיו, ב88, <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://www.youtube.com/watch?v=4JlL5CfgnV4" target="_blank">משהו מוכר</a> התנגן. ברגע שקלטתי את זה הגברתי, שמחתי, ישר הרגשתי מניה של אושר ששום דבר לא רע לא באמת קרה והעולם קטן עלי. ואז, אחרי שהשיר נגמר ואני עדיין צורחת באוטו בתהלהבות כי אני מתה מתה מתה על השיר הזה וכייף לשמוע אותו בעולם הציבורי החיצון- אז היא סוף סוף נשכבה עם הראש עלי ונרגעה. </p> <p>והקיאה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עליתי לדירה של אחותי באטרף של עצבים, הופכת את כל הדירה כמו פורץ כדי למצוא את כלי המים שלה, משהו- אפילו כל כלי שהוא שיוכל להעמיד פנים שהוא כלי למים- ואין כלום. אחותי לא עונה, היא הרי בחופשה שלה באילת, בתוך הים ואני רק רוצה למצוא דרך לעוף משם ולנסות לחשוב על איך לנסות את הקיא של הכלבה מהפדלים של האוטו. להשאיר אותו שם זו לא אופציה, זה כחול לבן. ואיך לעזאזל אני נוהגת עם פדלים שטופים בגועל?<br /></p> <p>אז אחרי אולי 15 שיחות שלא נענו סוף סוף חברה של אחותי ענתה לה לטלפון. קראה לה- ניסיתי לדבר איתה כשאני בשיא ההיסטריה שלי כבר, העצבים חוגגים, הבטן מגרגרת מרעב ואחותי הקטנה, בצד השני של השיחה רק צועקת ואומרת לי "לא יודעת- תחפשי!"</p> <p>&nbsp;</p> <p>"מה תחפשי?!? בית שלך? איפה יש לך כלי פלסטיק, משהו? איפה את שמה מגבות נייר כשאת קונה חבילה בסופר? איפה זה איפה שם איפה?!?!?"</p> <p>רק צעקות. ועצבים. וצעקות. </p> <p>קוזל במיטבו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בסוף מצאתי, בלי עזרה שלה, רק אחרי שתכלס באמת הפכתי לה את הבית. ואז כשהכל שקט ואני על הספה נושפת, כועסת- מגיע הבכי.</p> <p>לא ברור על מה, מה רע לי מה? אנשים הרבה יותר ברוך, אני הייתי במצבים גרועים, זה לא- זה סתם רעב. </p> <p>זה... סתם. ואני בוכה, ומרגישה שהכל יוצא- כל הלחץ בעבודה, כל התקוות שהרגשתי סתומה שנתתי לעצמי להאמין להם. </p> <p>כל התסכול שלי על זה שאני בלי חבר כבר שנים ולא היה לי כלום ועל זה שאני תכלס רוצה את זה אבל אין לי כח לזה.</p> <p>את כל זה שאכלתי כל כך הרבה דברים משמינים בשבועות האחרונים כי רע לי בעבודה, וכי "הייתי בחופשה" בדירה של חברה בתל אביב, אבל טחנתי את התחת בעבודה. </p> <p>על זה שאני חייבת חופש, ואני לא רוצה חופש, כי אני לא אעשה בו כלום חוץ מלשבת בבית.</p> <p>על זה שאני נשבת מטיפה של לחץ בעבודה במקום להתמודד עם זה כמו שאנשים עם הנסיון שלי כבר אמורים להתמודד.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>~~~</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>בכיתי.</p> <p>חזרתי לאוטו, ניקיתי באוטו את מה שפתאום נראה הרבה פחות רציני ממה שחשבתי שהוא. כלומר- עדיין שלולית של קיא, אבל לפחות לא בפדלים.</p> <p>הבייתה.</p> <p>כלבים שלי.</p> <p>החתולה שלי.</p> <p>המכנס החדש שלי שקניתי אתמול נזרק לכביסה ישר אחרי כולה חצי שעה שלבשתי אותו.</p> <p>ופתאום כל חוסר האפשרות לדבר שהייתה לי בתקופה האחרונה איתכם, עם כולם, הכל נשפך לי פה.</p> <p>לא בטוחה שתבינו משהו בכלל, אבל זה בשבילי- אני אקרא את זה אח"כ ואזכר שהיה לי את התקף העצבים הזה, הרגיל הזה. שזה קורה ועברתי יותר גרועים.</p> <p>&nbsp;</p></div>Wed, 09 Oct 2013 13:12:00 +0200eblm_a@walla.com (Matilda Kozel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=13933586http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659876&blog=13933586http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=13930737<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: center;"><br /></div> <div style="text-align: center;"><br /><img style="width: 208px; height: 213px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/76/98/65/659876/posts/27696692.jpg" border="0" alt="" /><br /></div> <div style="text-align: center;"><br /></div> <div style="text-align: right;">וסליחה שאני לא מפרטת. אין ממש מה, זה בדיוק מה שזה.<br /></div></div>Sun, 06 Oct 2013 01:48:00 +0200eblm_a@walla.com (Matilda Kozel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=13930737http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659876&blog=13930737http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=13881731<div align="right" dir="rtl"><p>עשרים דקות, נסיעה שלמה של רדיו מכובה ואני שרה בקולי קולות בנה נה נהנה נהנהנה שיר שלם של אואזיס שכל מה שאני יודעת שאני זוכרת ממנו זה את הפיזמון שלו ומשום מה הפעם לא זכרתי מילה חוץ מהשורה שמהווה גם את שם השיר. מה שגם אחרי כל כך הרבה נהנהנהנה גם השורה הזאת נעלמה וממשיכה עם צעקות השירה שלי (אגב- הנה דרך קטנה לפרנואידים כמוני לוודא שאכן אתם נמצאים לבד באוטו ואף אחד לא מתחבא לכם מאוחרה. חיים או לא חיים- אני בספק שאם היה שם מישהו מתחבא הוא לא היה מנסה לשים קץ לחייו או לא פחות לאוזניו למשמע השירה הצעקנית והזייפנית שלי).</p> <p>&nbsp;</p> <p>*חלונות סגורים זה נכס.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>~~~</p> <p>&nbsp;</p> <p style="text-align: center;">לא קשור למצב רוח בכלל- הכל טוב. שמעתי ברדיו את&nbsp; "כשאת בוכה את לא יפה" וזה הזכיר לי את זה.</p> <p style="text-align: center;">משום מה אי אפשר לשים את השיר הזה בלי להסביר שאתה לא בדיכאון...<br /></p> <p>&nbsp;</p> <p style="text-align: center;"> <object width="325" height="250" data="http://www.youtube.com/v/HBD-UDgYOCc" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/HBD-UDgYOCc" /> </object> <br /></p></div>Fri, 16 Aug 2013 21:07:00 +0200eblm_a@walla.com (Matilda Kozel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=13881731http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659876&blog=13881731http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=13872100<div align="right" dir="rtl"><p>לא, תכשיטים קודם, נעליים וחזייה. טוב, פעם ככה פעם ככה. בכל מקרה- שלושת אלה ראשונים לעוף ממני דבר ראשון כשאני מגיעה הבייתה. </p> <p>אמא שלי תמיד הייתה צוחקת עלי שדבר ראשון שאני עושה בבית זה להוריד את החזייה- "כמו סבתא שלך" הייתה אומרת. אבל דיון משועמם בעבודה עם חברות הביא אותי למסקנה שזה דווקא מנהג שיגרתי אצל הרבה בנות.</p> <p>מצחיק עם הקטע עם תכשיטים, בעיקר עם שרשראות- אם אני יוצאת מהבית בלי שרשרת לפחות אני מרגישה חוסר, סוג של עירום שכזה. אבל כשאני מגיעה הבייתה זה עף ממני בשניה הראשונה האפשרית אחרת אני לא מרגישה שנחתתי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>~~~</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני נמצאת עכשיו בתהליכי ראיונות למשרה של כימאית אמיתית כלשהי. האמת שקשה לי לעזוב את שיגרת עבודת המינימום שלי בתיאטרון, אבל מיציתי את תקופת ה"חופש" של העבודה שם והגיע זמן להתקדם לעולם האמיתי. מצד שני אני ממש מפחדת מההתקדמות- אני מפחדת שהם יחשבו שאני מתאימה למשהו שאני לא באמת. אני מפחדת שאני אתקבל ואז הם יראו שזה גדול עלי ויפטרו אצלי. ברור לי שאלו סתם חששות ממקום חדש ומהתקדמות, וברור לי שלרוב האנשים יש אותן. ובאמת ניסיון עבר הוכיח לי אחרת- אפילו הבוסית הנוכחית שלי אמרה לי לא פעם שנראה לה שהיא נותנת לי יותר קרדיט ממה שאני מוכנה לתת לעצמי. מצד שני אני יודעת שהרבה פעמים אנשים חושבים שאני יותר חכמה ממש שאני נראת- ואז כשמגלים את ה"חוסר חוכמה" שלי (זו לא טיפשות, אלא פשוט... נקרא לזה הנמכת ציפיות) אז אני יותר מאוכזבת מזה.</p> <p>שוב- בטוחה שזה לא רק אצלי, וזה לא משהו שצריך לעצור אותי. אני יוזמתית ומסתגלת ועשיתי דברים שמפתיעים אפילו אותי.</p> <p>בראיון שהיה לי לפני כמה ימים פיתחתי שיחה עם המראיינת- היא הייתה ממש חמודה וישירה, דבר שעשה את הראיון הרבה יותר קל ממש שציפיתי.</p> <p>אמרתי לה שאני לא מאמינה בשאלה של מניית תכונות שליליות של עצמי. לכל אדם יש תכונות שליליות, זה ברור- אבל ברגע שאני מונה אותן לעצמי אני במקום מסויים מקבלת אותן כמגרעה שלי. כאילו אני אומרת ש"ככה אני" וזה חקוק בסלע. .אני מאמינה שאני חיה באיתור דברים שגורמים לי לאי נוחות בעצמי, שמגבילים או מציקים לי בעצמי ומנסה למצוא דרך להפוך אותם ליתרון ויהי מה- ואם זה "שלילי" במובן אחד אני אמצא דרך להפוך אותו לחיובי בצורה אחרת.</p> <p>אז היא הסבירה שלי זה לווא דווקא- והכל עניין של מינונים. יש הבדל בין לרדת על עצמך לבין מודעות עצמית וזה הכל עיניין של מינון התכונות השליליות שקיימות בך- שקיימות בכולם.</p> <p>כשדיברתי איתה על החששות שלי ועל העובדה שאולי אני לא נותנת לעצמי מספיק קרדיט ואמרתי לה שזה משהו שיש בסופו של דבר לכולם וזה לא משהו מיוחד לי היא אמרה לי שזה דווקא להיפך- שהרוב דווקא יפצו על זה עם עודף ביטחון עצמי.טוב לדעת שאני עדיין לא שם- נראה לי שאני מקווה לא להיות שם. לא יודעת עד כמה חוסר הביטחון שלי פוגע בי אבל מדאיג אותי לחשוב שאני אהפוך ליהירה עם ביטחון עצמי מיותר ומזיק. אבל כנראה שפה העיניין של "מינונים" שהיא אמרה קודם נכנס לתמונה. </p> <p>~~~</p> <p>&nbsp;</p> <p>בכל מקרה- קפצתי למים וגם אם למשרה הזו אני לא אתקבל לפחות אני כבר אהיה מוכנה לעוד אחרים שיבואו בהמשך.</p> <p>תחזיקו לי אצבעות :)</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p style="text-align: center;"> <object width="325" height="250" data="http://www.youtube.com/v/9kXiLeBXzG4" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/9kXiLeBXzG4" /> </object> </p></div>Tue, 06 Aug 2013 23:08:00 +0200eblm_a@walla.com (Matilda Kozel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=13872100http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659876&blog=13872100http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=13847007<div align="right" dir="rtl"><p>בעקבות שיחת סרטים עם חברים נזכרתי בסרט מסויים שראיתי כשהייתי קטנה שבניגוד לכל סרט שראיתי עד היום הוא גרם לי לייבב במשך כל הסרט. אני זוכרת שישבתי בסלון מנגבת את הפנים הרטובות שלי רק בשביל לפנות מקום לדמעות חדשות. כמובן שחברים שלי קפצו על ההצעה לנסות לראות את הסרט הזה (נקמה מהגבר של הזוג הזה בטח תבוא בקרוב על כך) וכשחזתי הבייתה ניסיתי להיזכר מה כבר היה בסרט הזה שהצליח לגרום לבחורה ציניקנית שונאת צ'יק פליק ומבקרת הסרטים בע"מ שכמוני לבכות כל כך. קראתי קצת עליו, נזכרתי פחות או יותר מה הולך שם ואמרתי- יאללה. נשים אותו הפעם כסרט השישי שלי. </p> <p>&nbsp;</p> <p>16 דקות פנימה דמעה ראשונה מופיעה, 24 דקות וחברות רבות שלה מצטרפות. דאמט.</p> <p>בסופו של דבר <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://www.imdb.com/title/tt0120646/?ref_=rvi_tt" target="_blank">סרט די טוב</a>, חייבת לציין, למרות ים הקלישאות שיש בו.<br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>~~~</p> <p>&nbsp;</p> <p>כפיצוי, רציתי לצחוק קצת אז אמרתי שאבחן את "העולם מצחיק" הישראלי שלנו.</p> <p>אז אכן גאווה ישראלית- אולי אחד הסרטים הישראלים הכי טובים שראיתי. לגבי 'מצחיק'... בואו רק נגיד שהיום אני שמה לי מרתון גורי אלפי בשביל לצחוק קצת. </p> <p>&nbsp;</p> <p style="text-align: center;"> <object width="325" height="250" data="http://www.youtube.com/v/V2WVOMnndXY" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/V2WVOMnndXY" /> </object> <br /></p></div>Sat, 13 Jul 2013 17:48:00 +0200eblm_a@walla.com (Matilda Kozel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=13847007http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659876&blog=13847007http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=13818949<div align="right" dir="rtl"><p>והשבוע במסגרת הפיכתי המוזרה לאישה (מחליפה לק פעם בשבוע וקצת, מתאפרת קלות כמעט כל יום, בעלת שתיים, שלוש- לא, רגע... חמש&nbsp; (קניתי היום עוד אחת) שמלות חדשות במלתחה (אני עדיין בשוק מעצמי לגבי זה) ועושה שופינג בכמויות ועדיין מרגישה שאין לי מה ללבוש)- הסופ"ש פיתחתי התמכרות קלה לורוניקה מארס.</p> <p>רק רציתי לנסות לראות על מה דיברו בקיקסטארטר הזה, נו, הייתה כתבה בויינט. ואיכשהו בין פיילוט די גרוע ל'היי היא מוכרת לי', איפשהו אחרי 'רגע זאת לא אלונה טל שלנו?' מצאתי את עצמי יושבת אל תוך השעות הקטנות של הלילה רואה עוד פרק ועוד אחד כי אני יכולה להפסיק מתי שאני רוצה בלי בעיה, לא באמת, אז מה אם אני צריכה לקום עוד שעתיים- וכל הנלווה לזה.</p> <p>אני חושבת שהשיא היה ברגע קל של ייאוש כשהבנתי שלא אספיק לראות עד הסוף את כל העונה ואצטרך לחכות עוד שתיים עשרה שעות לפרק הבא ומצאתי את עצמי מנסה לספיילר לעצמי את הסידרה ולחפש בגוגל מי לעזאזל רצח את לילי (הידעתם כי זה לא כתוב כמעט בשום מקום בחיפושים הראשונים של גוגל? האינטרנט לא אמור להיות המקום שבו ספויילרים שולטים ביד רמה?). אכן תמונות קשות, אנשים. קשות ביותר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>~~~</p> <p>&nbsp;</p> <p>החלטתי שלחבר הבא שלי אני קוראת גיורא. הוא לא ממש יודע את זה עדיין.</p> <p>(קצת קשור לעובדה שהוא עדיין לא קיים. טיפה.)</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p style="text-align: center;"><span style="font-size: xx-small;">אין לי קראש על לוגן אי לי קראש על לוגן אין לי קראש על לוגן </span><br /></p> <p>&nbsp;</p> <p style="text-align: center;"> <object width="325" height="250" data="http://www.youtube.com/v/Bm1g5Yg0hUw" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/Bm1g5Yg0hUw" /> </object> <br /></p></div>Mon, 17 Jun 2013 22:57:00 +0200eblm_a@walla.com (Matilda Kozel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=659876&blogcode=13818949http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=659876&blog=13818949