בעקבות שיחת סרטים עם חברים נזכרתי בסרט מסויים שראיתי כשהייתי קטנה שבניגוד לכל סרט שראיתי עד היום הוא גרם לי לייבב במשך כל הסרט. אני זוכרת שישבתי בסלון מנגבת את הפנים הרטובות שלי רק בשביל לפנות מקום לדמעות חדשות. כמובן שחברים שלי קפצו על ההצעה לנסות לראות את הסרט הזה (נקמה מהגבר של הזוג הזה בטח תבוא בקרוב על כך) וכשחזתי הבייתה ניסיתי להיזכר מה כבר היה בסרט הזה שהצליח לגרום לבחורה ציניקנית שונאת צ'יק פליק ומבקרת הסרטים (ע"ר) שכמוני לבכות כל כך. קראתי קצת עליו, נזכרתי פחות או יותר מה הולך שם ואמרתי- יאללה. נשים אותו הפעם כסרט השישי שלי.

16 דקות פנימה דמעה ראשונה מופיעה, 24 דקות וחברות רבות שלה מצטרפות. דאמט.

בסופו של דבר סרט די טוב, חייבת לציין, למרות ים הקלישאות שיש בו.

~~~

כפיצוי, רציתי לצחוק קצת אז אמרתי שאבחן את "העולם מצחיק" הישראלי שלנו.

אז אכן גאווה ישראלית- אולי אחד הסרטים הישראלים הכי טובים שראיתי. לגבי 'מצחיק'... בואו רק נגיד שהיום אני שמה לי מרתון גורי אלפי בשביל לצחוק קצת.