אתמול ושלשום היו את החלומות האלה שכשאתם קמים אתם בטוחים שהייתם לפני שניה במימד אחד ושזה באמת קרה. אלו שלוקח לכם רגע להתעורר ולהבין איפה אתם ולהבין שבעצם חלמתם עכשיו:

אז שלשום, בלילה האחרון שלי אצל מ' היה לי חלום מזעזע.

משהו שקשור לאנשים מוזרים שפתאום תוקפים אותי ועוד מישהי שאיתי, ואנחנו נלחמות בהן עד שהם מפילים אותנו מהכרה. לאחד מכן התעוררתי ומצאתי את עצמי קשורה למיטה בתוך מעבדה של איזו מדענית מטורפת מפחידה שעושה משהו עם מחטים וניתוחים, ואני מרגישה פיזית כמו אחרי ניתוח, מטושטשת כזה, מרגישה את האימה שוטפת אותי, היא באה אלי עם מחט והתחננתי לה שתניח לי ולא ממש עבד, היא רק השתיקה אותי ואמרה שהכל בסדר, הזריקה לי משהו ב(אני אחסוך ממכם) והמשיכה בשלה.

בשלב מסויים, אין לי מושג איך, הצלחנו לברוח, ושוב תפסו אותנו, וזה חוזר כמה פעמים, וכל פעם זה מסתיים בזה שאני מאבדת את ההכרה ע"י מישהו, ומתעוררת בביטחון שהרגע התעוררתי מהחלום הזה, רק כדי למצוא את עצמי עדיין בתוך החלום.

ממש הרגשתי כמו אחרי הנתוח שהיה לי לפני כמה שנים-כשאת מטושטשת, ואת יודעת שרק לפני שניה את היית ערה ודיברת עם המרדימה ופתאום חלק מסויים בחיים שלך קפץ קדימה בלעדייך.

אני חושבת שידעתי שאני חולמת, או אולי קיוויתי שאני חולמת וכל פעם כשהיה לי בלאק אאוט קיויתי שזהו, עכשיו אני מתעורתת מהחלום. אבל המשכתי להתעורר רק בתוך המעבדה שלה כל הזמן (והקטע המוזר הוא שהיא כל פעם הייתה במעבדה אחרת).

רק בפעם הרביעית אולי באמת העוררתי בדירה של מ', והלב שלי דפק חזק והגוף שלי רעד, והייתי הרוגה מעייפות כאילו לא ישנתי שבוע, או יותר נכון- כאילו אני מסוממת ומטושטשת מחומר הרדמה כלשהו.

קמתי וניסיתי להגיד לעצמי איפה אני, ושזה בסדר, הנה חלום סוף סוף נגמר, אבל עדיין היה לי את הפחד הזה שהבחורים שלה יבואו שוב לנסות לחטוף אותי בחזרה לשם, קמתי הדלקתי את האור וברחתי מהמיטה כאילו היא עולה באש. הכרחתי את עצמי להפנים איפה אני ושהכל בסדר, הלכתי לחלון ואז גררתי את עצמי למחשב, להראות לעצמי איפה אני, להראות לעצמי שאני במקום בטוח.

השעה הייתה חמש בבוקר, והיו לי עוד שעה שעתיים לישון, הסתכלתי על המיטה, והייתי עייפה מוות, רציתי רק לזרוק את עצמי עליה, אבל פחדתי ולא הייתי מסוגלת. פחדתי שברגע שאני סוגרת את העיניים אני חוזרת לעולם המקביל הזה ואני שוב שם עוברת את אותם עינויי גור שדי חסחכתי ממכם כאן, אבל לא היו מביישים את המסור וחבריו לתחום.

בסוף ניקרתי על המיטה עם אור פתוח בכל החדר עד שכנראה נרדמתי קצת שוב, אבל שינה לא שינה כזאת. ממש שינה עם עין אחת פתוחה.

שתבינו שעד כדי כך זה הרגיש אמיתי ומפחיד שאתמול בלילה עדיין פחדתי לעצום עיניים. ישבתי עם המאמרים עד רגע התודעה האחרון האפשרי שלי, נלחמת עדיין בשינה, רק לא לחזור לשם.

והפעם- חלמתי שחזרנו.

יופי.

אני כבר לא יודעת מה יותר גרוע...