תקופה ארוכה עברה,
תקופה קשה עוברת עכשיו.
אין לי משענת, אני מרגישה שאני לבד,
יש יותר מידי דברים בפנים, ופחות מידי גלויים
אין לי למי לפרוק אותם.
אני במקום כ"כ שונה עכשיו,
לא מאושרת, לא מצליחה, אני נכשלת!
אני חוזרת אחורה, אחורה מידי,
ההורים תפסו פיקוד, ורק דוחפים לי אוכל,
הם קונים עוגות ודברי אוכל כדי להכשיל אותי, ואני יודעת את זה
הם אומרים לי בוקר טוב עם השאלה "מה תאכלי?"
הם מוסיפים לי לצלחת, בוהים בי כשאני אוכלת
צועקים עליי לפני כל ארוחה
מכריחים אותי לאכול שוקולד ומותרות שלא אמורים להכנס לגוף שלי, ואפילו לא מועילים מבחינת ערך תזונתי
אין לי מחשב כבר מספר חודשים
אני שבורה.
אני מרוסקת.
נמאס לי לדבר אל עצמי בלי קול,
נמאס לי להסביר לעצמי כמה המצב הזה זמני, ונמאס לי להיות הפסיכולוגית של עצמי.
מונעים ממני ספורט, מונעים ממני לחיות !!!!!!!!!
אני פשוט רוצה לברוח לכמה זמן, אני רוצה להרגיש שאני מצליחה, שאני מגיעה למטרות שלי, שאני לא נגררת מהפחד שלי להתמודד עם ההורים או הדיאטניות.
אני רוצה להצליח !
ונכון, אני לא יכולה להאשים את הסביבה, אני יכולה וצריכה להאשים רק את עצמי,
אין תירוצים, אני פחדנית.
אני כישלונית
ובדרל להיות שמנה.
ואני מרגישה מגעיל, עכשיו ותמיד
סיבה מספיק טובה למות ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
