אני מרוסקת,בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי חיה את הזמן עד לארוחה הבאה, אני מרגישה שאני פשוט לא נהנית ולא זורמת עם הימים
אני מחשבת את השעות עד לארוחה הבאה, ומה אני יאכל וכמה, והימים פשוט עוברים לי בקצב מטורף
אני לא מספיקה כלום, אתמול הרגשתי שאני חייבת לברוח לאנשהו,
אין לי מקום כאן, אני לא שייכת למקום שאני נמצאת בו ..
אני רוצה להפסיק את המצב הנוכחי, שבו לא אני הדמות המרכזית, אלא הארוחות שלי !
נהייתי אובססיבית לאוכל, אני כל הזמן חושבת על האוכל
ובשבועיים האחרונים אני גם לא שולטת ברעב שלי, אני לא מצליחה להחזיק מעמד ואני מנשנשת בטירוף
אני פשוט מרשה לעצמי יותר מידי, וזה מה שמפחיד ..
אל תבינו לא נכון, עוד 200 קלוריות ביום לא מפחידות אותי, אלא מה יהיה עם עוד 200 קלוריות כל יום במשך תקופה,
אני לא רוצה לחזור למשקל הקודם, לא רוצה לעלות 2 ק"ג ואפילו לא חצי, פשוט לא מוכנה.
עדיין לא נהניתי מהתוצאות, ורק עכשיו אני מתחילה להסתפק בגוף שלי, אני רוצה שהוא ישאר ככה
אני רוצה לחזור לרצות לרקוד, אני רוצה אנרגיה, את האנרגיה שלי והתשוקה שלי לריקוד שהייתה לי פעם !
למה כל זה היה חייב ללכת עם הקילוגרמים ?
למה אני חייבת לשאת בכל הנזקים מסביב ? בשביל משקל שהוא נקרא בעצם נורמלי..
אני במשקל נורמלי לחלוטין, לא בתת משקל, אמנם אני לא מספקת לגוף שלי את הכמות התזונתית שהוא צריך,
אבל אני בהחלט מספקת לו חלבונים ופחמימות ושומנים וירקות, רק דברים בריאים אני אוכלת, לרוב ..
אני באמת לא מרגישה כלום, אני לא יכולה אפילו לתאר את זה..
וזה מחמיר מיום ליום
אני נמצאת באיזשהו דאון וחוסר מצב-רוח, אם זה לצאת עם חברים, אם זה לצחוק, אם זה כוח לדבר או לעלות קומה וחצי במדרגות עד לכיתה..
בהכל .
והדאון הזה.. שאני לא יכולה להסביר אותו, גורם לי עצבות מאוד גדולה,
במקרים אחרים הייתי בוכה, אבל משום מה עכשיו לא, ונכון שזה לא פתרון, הבכי,
אבל זה משחרר .....
אני באמת חושבת שאני צריכה יום או יומיים של חופש מעצמי, מהכל
לנסוע למקום שקט
אני באמת צריכה את זה ..
הנה הדמעות, הן מתחילות לצאת, אבל הן "נכנסות חזרה פנימה"
אני אובדת עצות !
תעזרו לי ..... ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
