ביום כיפור התחלתי לקרוא ספר שקנית לי.

היתה שם קבלה, התאריך היה מטושטש, משהו בשנת 2010.

אני זוכרת איך היית אומר לי כל הזמן "תקראי תקראי", מרוב שכל הזמן היית מדבר ומדבר כבר לא רציתי לקרוא.

הספרים העלו להם אבק במגירה.

לקחתי את הספר, "האסירה מטהראן" והתחלתי לקרוא.

הספר העלה ריח של חדש, הרי רק נפתח מאריזת המתנה ונכנס למגירה.

כל עמוד שקראתי נזכרתי בך, ואיך כיף לקרוא עכשיו מבלי שאמרת דבר- לקרוא מרצוני, ולא מרצונך.

עברתי כבר את חצי הספר, ומהרגע הראשון שפתחתי אותו רציתי לדבר איתך, לספר לך שאני קוראת, שרצית שאקרא.

מחקתי מהראש את המחשבה הזו, כי ידעתי שיהיה לך מה להגיד, לא, בטח לא מתוך פירגון. ויתרתי.

אני מתגעגעת אליך, לריח שלך, לצחוק שלך..לחיבוק..שלך!

אני מתאפקת לא לשלוח לך הודעה. שלא נדבר על להתקשר.

חסמתי אותך בפייסבוק, אתה לא נראה לי יודע, אליי לא נראה לי שאתה מנסה להיכנס בכלל.

הלוואי ויכולתי להגיד לך הכל, אני לא רוצה לשלוח לך את הכתוב שאני כותבת פה.

אני רוצה להגיד לך הכל פנים מול פנים- אני יודעת שאם אראה אותך שוב אתגעגע יותר, ואז שוב אפול למטה.

אז, בשביל מה כל זה בעצם?

איך משחררים מהלב אהבה כזו, שהרי אני יודעת שטובה היא לא באמת היתה.

אבל איכשהו, ידעת לתת את הכל.

וגם ידעת לקחת הכל.

אז חזרתי לצלם ושאלת אותי למה לא צילמנו שהיינו ביחד- כי אתה אוהב את עצמך יותר מידי, ונוטה לבקר את כל השאר, את עצמך לא.

ולמה לא קראתי את הספרים עד עכשיו? כי לא נתת לי צ'אנס שאולי זה יבוא ממני.

הכל תמיד בא ממך, זה לא שלא רציתי, פשוט לא יכולתי לסבול את העניין שאתה מחפש כל הזמן את הדברים שמעניינים אותך גם בי.

אין עם זה בעיה, אבל אם לא הייתי רוצה משהו, כבר לא הייתי בסדר.

ואם רצית לצלם איזה סרט ולא רציתי לשתף איתך פעולה אז כבר התעצבנת ש"שום דבר לא מעניין אותך".

וכל פעם היית עושה ממני כזאת קטנה שלא יודעת מה היא רוצה מהחיים שלה.

בסה"כ רציתי שתאהב אותי כמו שאני, ככה. בלי כל המשחקים.

אבל אתה בעצמך משחק, בלב שלי, בלב שלך.

אין לי כוחות למשחקים, מבחינתי, אני נותנת לך את הרוב, כי אם אתן לך את הכל לא ישאר לי כלום.

ואתה? מפחד מהצל של עצמך, לא נותן שום דבר.

מעניין מה היה כל הרגש שנפגשנו, אמיתי או מזוייף או שהעדפת להעיף אותו הצידה אחרי כל פעם שנפגשנו.

האהבה הזאת לא נגמרת, האהבה הזו גם לא מי יודע מה טובה כנראה.

אבל אני לא מצליחה לשחרר, לעזאזל.

בסה"כ ביקשתי אהבה.