http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581heCopyright 2026 I'm like a bird. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=14296589<div align="right" dir="rtl">אני בנאדם של זכרונות.אני אוהבת ליצור לעצמי מצבים שאזכור אותם לנצח, גם אם הם קטנים.לשלוח לך תמונה עם חיוך ולדעת שגרמתי לך גם לחייך. להגיד מילים שאזכור שאמרתי ושגם אתה תזכור אותן.ללטף אותך ולעשות לך נעים ולזכור את זה גם.אולי זו לא רק אני אבל הדברים הקטנים שעושים לי טוב הם המשמעותיים ביותר בחיי.כשחזרתי הביתה אחרי יום ארוך ולבשתי בלילה את הפיג'מה שלי, הרחתי את הריח שלך. הרגשתי כמעט כמו בחיבוק שלך, רציתי להגיד לך את זה אבל לא ידעתי איך.אני יכולה להיות הכי רגישה וקיטשית שיש, לשלוח לך שירים שאני אוהבת, שתמיד מזכירים לי משהו, בדיוק כמו השיר ששלחתי לך לפני מס' ימים. אני ממש רוצה לדעת מה הדברים שעושים לך את זה. כל יום אני חושבת על הדברים שהייתי רוצה להכיר בך ולשאול עוד שאלות.החיבוק שלך זה הדבר הכי טוב שהרגשתי בתקופה האחרונה, המחמאות שלך על כמה אני יפה גורמות לי להרגיש הכי טוב בעולם.לימדת אותי דברים שרק ממך יכולתי ללמוד והתרגשת שאמרתי שלימדת אותי לשתות יין.בכל פעם שאני מכירה מישהו אני יודעת שהדברים שקורים הם אלה שילמדו אותי להמשך, מה אני אוהבת ומה פחות ועל מה כן אפשר להתפשר ועל מה לא. אני אוהבת ל</div>Sat, 14 Mar 2015 14:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (I'm like a bird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=14296589http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657581&blog=14296589http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=14182687<div align="right" dir="rtl">אז זה נגמר, ושוב לחוות פרידה ממישהו שאני אוהבת. לעזאזל עם לב שבור, לעזאזל עם ההתמודדות הזאת שוב. אני כועסת על עצמי שנכנסתי לזה, אני ידעתי את הכל מלכתחילה, הכל היה ידוע מראש- והתפשרתי. אמרו לי אנשים שמבינים עניין-אל תעשי את זה, פשוט אל. ואני בשלי, התאהבתי ובסוף נפגעתי. ניסיתי לתת את הכל, המחלת נפש שלו לא נתנה לו לקבל. ידעתי שזה לא יחזיק, ועדיין זה כ"כ כואב. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה- אני פשוט לא יודעת. פאקינג כואב לי. </div>Sun, 17 Aug 2014 19:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (I'm like a bird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=14182687http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657581&blog=14182687http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=14144623<div align="right" dir="rtl">תקופה חדשה נפתחה בפניי עם כל הטוב שבה.נהנת בעבודה ובחיים בכלל.יש לי אהבה קטנה וחדשה שמתפתחת לאט וברוגע. בחור שמכבד אותי וכל חלקיק בגוף שלי.פתאום תחושת הגעגוע למישהו שחשוב לי חזרה לליבי.שוב אותה חומה שיש לי בלב רוצה לפרוץ ושהלב התאהב בכל כולו. כמובן שהפחד מלהפגע עוד קיים. זאת אני, אני כבר יודעת לחיות עם זה ויודעת שבסוף החומה תתנפץ.יותר נכון, אני אתן לה להישבר כי הבחור שאיתי מספיק חשוב לי כדי לתת לו המון אהבה וחום.התחושות אצלו חדשות בחיים..כמעט כמו אצלי, רק שבצד שלי זה לא ממש חדש כי כבר חוויתי דברים שכנראה הוא לא חווה אבל אהבה חדשה מרגישה אחרת בכל פעם.פתאום להתגעגע, לחוות פרפרים בבטן שמזמן לא היו, לאהוב, לגעת בחום של מישהו אחר.פתאום לא להיות לבד.התגעגעתי לתחושות האלה.<B</div>Mon, 23 Jun 2014 22:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (I'm like a bird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=14144623http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657581&blog=14144623http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=13899786<div align="right" dir="rtl">ראש השנה, שנה חדשה. שנה של החלות חדשות. המון זמן לא כתבתי פה, אבל הנה חזרתי עם כמה עדכונים. קשרים התנתנקו, כאלה שהיו צריכים להיגמר. מצאתי לי את האדם שאני רוצה להיות איתו לעוד הרבה הרבה זמן. יש לי אהבה חדשה, והיא מושלמת, כ"כ מושלמת. זה התחיל בדייט אחד שלא רצה להיגמר, והיה קשה להיפרד, שלא נדבר על לקום בבוקר אחרי שעות בודדות של שינה. כשקמתי החיוך לא איחר להגיע, המחשבות על הפעם הבאה, על מה שהולך לקרות. מזמן לא הרגשתי ככה, להיות מושלמת בעיני מישהו, להיות נאהבת. לאהוב, להתרגש בכל פעם מחדש. בסוף אוגוסט טסתי לרומניה, עם החבר'ה הטובים. קבוצה מדהימה, אלפי צילומים, וזיכרונות שלא ישכחו לעולם. שבוע של געגוע לאהבה הקטנה שלי, געגועים שלא היו הרבה זמן. דפיקות לב כאלה שמתחזקות בגלל שיר ששמענו ביחד. זה מרגיש כל כך טוב, כל כך נעים. חוויות חדשות עם בנאדם מדהים שנותן לי את כל מה שרציתי כבר הרבה מאוד זמן. אני מאושרת. שום דבר לא חסר. אני מצלמת, אני נהנת, אני לומדת כל יום משהו חדש- על עצמי ועל אחרים. שנה חדשה, מושלמת. לא חשבתי שככה אתחיל עוד שנה. מלאה בחיוכים ואושר אינסופי. שנה טובה,</div>Thu, 05 Sep 2013 09:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (I'm like a bird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=13899786http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657581&blog=13899786http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=13784962<div align="right" dir="rtl">עברה שנה וקצת מאז הרגע בו קניתי את המצלמה שלי. כמעט שנתיים מאז שהצטרפתי לקבוצת צילום מדהימה שאני לומדת ממנה כל יום משהו חדש. ועברו כמעט שנתיים מאז הקשר האחרון הרציני שלי. לקח לי קצת זמן אחרי הפרידה הזו להבין כמה אני שווה. לקח לי קצת הרבה זמן להמשיך ולעשות מה שאני אוהבת, מה שעושה לי טוב. אני לא מסתכלת על זה כ"איזה מפגרת הייתי..", אני מסתכלת על התקופה הזו שלמדתי בה כ"כ הרבה, על עצמי ועל הסביבה. השינוי הכי גדול שלי הוא לאהוב את עצמי, הדרך היתה ארוכה. אבל אני חושבת שהגעתי לקצה :) פעם היה לי מוזר להגיד דבר כזה על עצמי, שאני אוהבת את עצמי. היום, אחרי התהליך הארוך שעברתי אני יכולה לומר שאני באמת אוהבת את מי שאני, מה שאני משדרת לאנשים שמסביבי וגם את המראה שלי. המצלמה היתה חלק גדול בשינוי שלי, התחילו לצלם אותי, ראיתי את עצמי פתאום אחרת- מחייכת, קורנת. גם בפנים התחלתי להסתכל על עצמי קצת אחרת- הפכתי להיות מאושרת, להתסכל על חצי הכוס המלאה, ולהבין שהדברים הקטנים עושים את החיים ליפים ומעניינים יותר. אני כותבת את הפוסט הזה עם חיוך, והשלמה מלאה עם השינוי שעברתי. לא להאמין כמה מערכות י</div>Sat, 18 May 2013 23:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (I'm like a bird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=13784962http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657581&blog=13784962http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=13766940<div align="right" dir="rtl">אחד התחביבים הגדולים בחיים שלי הוא צילום. אני מצלמת המון, אנשים, טבע, רחוב..הכל מהכל. פה ושם מצלמים אותי, אבל בחטף, לא משהו רציני..סתם תמונת פרופיל. לפני מס' שבועות אחד הצלמים בפייסבוק שאל בעמוד שלו אם משהי רוצה להטצלם, שלחתי לו הודעה שאני מעוניינת. הביטחון שלי לא בשמיים, אז מבחינתי לעמוד מול מצלמה הוא רגע דיי מביך, לפעמים יש רגעים בהם בא לי ששיצלמו אותי, אבל סט שלם דיי הבהיל אותי, לא ידעתי איך אני אמורה להתנהג? הגעתי לסטודיו של טל, והחלטתי שיהיה מה שיהיה ושאני באה להנות. בינתיים התאפרתי, וטל סידר את התאורה בסטודיו, ואני, רק מלהיות מול מאפרת ומול כל הציוד המטורף הזה מתלהבת. התחלנו לצלם, ואני דיי קפואה ומתעצבנת על עצמי מבפנים אבל צוחקת עם טל מבחוץ. החיוך מתחיל לצוץ אחרי כמה טייקים, השתחררתי. בתוכי הרגשתי פורחת, ונראה שגם טל אהב את התוצאות. ואני בעיקר יצאתי משם מלאה ביטחון, לטווח הארוך, או הקצר אין לדעת. התמונות בסופו של דבר יצאו לגמרי לטעמי. מפתיע הא? :) הנה טעימה קטנה, השאר עוד בעריכה אצל טל.. מה דעתכם? </div>Fri, 03 May 2013 22:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (I'm like a bird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=13766940http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657581&blog=13766940http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=13726416<div align="right" dir="rtl">הואפירסם סטטוס בפייסבוק שמאוד התחברתי אליו.החלטתי לכתוב על הנושא פה, ולשמוע את דעתכם כמובן.הנה הסטטוס: בואי נצא ל - "לא דייט". נתלבש בנוח. את תרדי ממגדלי העקבים שמחבלים לך ברגליים ותשתחררי מהפוש אפ שמועכת לך את החזה בניגוד לכוח המשיכה. אני אוותר על הג'ינס הלוחץ, שעושה לי ישבן יפה אך מוריד את סיכויי להביא ילדים לעולם ואשאיר בבית את הכובע השיקי עם החולצה היחידה בארון שעדיין מגוהצת. לא נצטרך למצוא את "המקום המושלם", מראש נוותר על שקיעות, ים ספוג מפרשיות ושמיים זרועי חייזרים. נפסח על לב הסצנה עם כל אלו שמתאמצים להראות כמה שהם לא מתאמצים להיראות. נשב על בירה וקפה באיזה חור שומם בו נקבל יחס של מלכים מבעל-בית מיואש שהתכוון, רגע לפני שנכנסנו, לתלות את עצמו על המאוורר תיקרה. נוכל לדבר שם בשקט, מבלי שמוזיקה קולנית תכריח אותנו לצעוק זה אל זו כמו תנים אבודים בלילה. תרגישי בנוח לטרוף מה שבא לך. אני ארגיש בנוח לשתות את עצמי מדעת. זה "לא דייט" אז לא צריך למכור אחד לשנייה שקרים מיותרים על עצמנו. ברשותך, נרד מהסמול-טוק, כולנו כבר יודעים מה מזג האוויר ומי זכה אתמול בריאליטי בתור "זמר השנייה". נתעל</div>Sun, 31 Mar 2013 18:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (I'm like a bird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=13726416http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657581&blog=13726416http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=13612539<div align="right" dir="rtl">סבתא שלי תמיד מסתפקת במועט, אולי בגלל זה האוכל שלה הכי טעים שיש, מהמוצרים הכי פשוטים תמיד יוצא האוכל הכי טעים. היא אוהבת ללכת לים, כל בוקר, בערך מאז שאני זוכרת את עצמי היא תמיד הולכת לים, בכל בוקר או אחרי צהריים, בשבת כשהיינו קטנים היינו הולכים איתה גם. סבא היה דג דגים בבוקר מוקדם, ושהיינו חוזרים הביתה מהים היה אוכל שרק היא יודעת לעשות, מהפשטות של החומר. ועכשיו כבר תקופה לא ארוכה מידי היא עייפה, חלשה, וכל הגוף כואב לה. הרופאה שלחה אותה לבדיקות, וסבתא הרגישה שמשהו לא הולך כשורה. אינטואיציה, ככה זה במשפחה שלנו. בדיקות ועוד בדיקות, ממיון באמצע הלילה חזרה הביתה ובבוקר שוב לרופאה "לעדכן מה קורה". הרופאה נתנה הפניה לראומטולוג, כזה שמתמחה במחלות של פרקים. לא הבנתי למה, אבל הנחתי שאולי בגלל הגיל שלה זה "הגיוני". מסתבר שהרופאה כבר ידעה, אבל אסור לה לומר בלי רופא מקצועי. אז סבתא נסעה לבית חולים, למחלקת "ראומטולוגיה", אבא חנה את האוטו והתחיל לחפש את סבא וסבתא, הם לא טעו, הם הסתכלו בהפניה. הם הולכים ביחד למחלקה אחרת, סבתא הולכת לאט מאחור, ואבא אומר לסבא שהמצב לא טוב, שהמחלה היא אותה המחל</div>Sat, 29 Dec 2012 20:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (I'm like a bird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=13612539http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657581&blog=13612539http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=13483141<div align="right" dir="rtl">ביום כיפור התחלתי לקרוא ספר שקנית לי. היתה שם קבלה, התאריך היה מטושטש, משהו בשנת 2010. אני זוכרת איך היית אומר לי כל הזמן "תקראי תקראי", מרוב שכל הזמן היית מדבר ומדבר כבר לא רציתי לקרוא. הספרים העלו להם אבק במגירה. לקחתי את הספר, "האסירה מטהראן" והתחלתי לקרוא. הספר העלה ריח של חדש, הרי רק נפתח מאריזת המתנה ונכנס למגירה. כל עמוד שקראתי נזכרתי בך, ואיך כיף לקרוא עכשיו מבלי שאמרת דבר- לקרוא מרצוני, ולא מרצונך. עברתי כבר את חצי הספר, ומהרגע הראשון שפתחתי אותו רציתי לדבר איתך, לספר לך שאני קוראת, שרצית שאקרא. מחקתי מהראש את המחשבה הזו, כי ידעתי שיהיה לך מה להגיד, לא, בטח לא מתוך פירגון. ויתרתי. אני מתגעגעת אליך, לריח שלך, לצחוק שלך..לחיבוק..שלך! אני מתאפקת לא לשלוח לך הודעה. שלא נדבר על להתקשר. חסמתי אותך בפייסבוק, אתה לא נראה לי יודע, אליי לא נראה לי שאתה מנסה להיכנס בכלל. הלוואי ויכולתי להגיד לך הכל, אני לא רוצה לשלוח לך את הכתוב שאני כותבת פה. אני רוצה להגיד לך הכל פנים מול פנים- אני יודעת שאם אראה אותך שוב אתגעגע יותר, ואז שוב אפול למטה. אז, בשביל מה כל זה בעצם? איך מ</div>Fri, 28 Sep 2012 14:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (I'm like a bird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=13483141http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657581&blog=13483141http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=13413308<div align="right" dir="rtl">להיות ברחוב של אהבה, להיות ביחד איתך. להרגיש את ליבך פועם, לשמוע את הצחוק המתגלגל. לשיר שיר או שניים, של אהבה. להיות, ברחוב של אהבה. רוצה לדעת שאתה שלי, אוהב רק אותי. שאני הכי מיוחדת בשבילך, שאני במקום הראשון. הכל מתפורר בין הידיים, כמו חול שנופל בין האצבעות. הגלים מתנפצים, כמו תקוות שהיו לשווא. והצדפים, נשארים כמו זכרונות בודדים על החול. והרחוב, הוא נהיה שקט, מלא בתפילות על אהבה חדשה. ממך, או מאחר. על אהבה. טהורה ויפה, מלאת ביטחון וכיף. מפחדת לאבד אותך, האהוב המוכר והטוב. זה שמכיר כל חלק בי, ואני בך. והכל נשאר בלב, אתה לא יודע כלום. רוצה אותך פה איתי, שתהיה שלי. ברחוב של אהבה, בים של אהבה. </div>Sun, 12 Aug 2012 22:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (I'm like a bird)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657581&blogcode=13413308http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657581&blog=13413308