סוף סוף ראיתי אותך.

נתת לי חיבוק שכל כך חיכיתי לו, ומה עכשיו?

אכלנו צהריים ביחד, היה דיי "קריר" התייחסת מוזר.

פתאום היתה תקווה קטנה כשאמרת שאתה רוצה לראות אותי שוב.

ניסיתי לא לקוות יותר מידי וכבר בסופשבוע נפגשנו, הלכנו לצלם.

פארק רונית, נווה צדק, ארוחת צהריים.

ואני בשלי, מפחדת לצפות יותר מידי.

לא מדברים על לחזור לא לחזור, אתה מפחד תגובות של אנשים מסביב, מקשיב לכולם. רק לא ללב שלך.

ואז אמרתי לך שזה בידיים שלך. כנראה שהבנת ובגלל זה נפגשנו שוב.

איזה קטע, אני מרגישה הכל, אבל בעירבון מוגבל. אני פשוט לא נותנת לעצמי להתאהב בך שוב, עד שאתה לא תתאהב בי.

אלוהים יודע אם זה יקרה באמת, ואם זה יקרה..השאלה העיקרית שלי היא מה תגיד לאמא שלך.

אני איתך, ולא איתך. מכירה אנשים חדשים תוך כדי, כי לא בטוחה שאתה האחד.

אני רוצה להתגעגע ולא נותנת לעצמי.

הכל כדי לא להיפגע.