סיפורים בהמשכים

פרק 3

  טיפות הגשם תופפו על קירות הזכוכית של הפיצרייה והשאירו את טוני ואת קאסי יושבים לבדם בפיצרייה השוממת.

"אני לא מבינה למה אנחנו צריכים להישאר, ממילא אף אחד כבר לא יכנס לפה." נאנחה קאסי, "כבר יורד גשם יותר משעה. אף אחד נורמלי לא ילך עכשיו לקנות פיצה!" מלמלה בכעס והניחה את ראשה על הדלפק.

לאחר מספר רגעים של שקט בין השניים נפתחה דלת הפיצרייה בסערה והשניים הרימו את מבטם בתנועה חדה. הם נאנחו כשהבחינו בורוניקה וג'ק שנכנסו רטובים.

"אתם פשוט לא תאמינו. הכביש הראשי נחסם!" רטנה ורוניקה וזרקה את תיקה על אחד השולחנות, "היינו חייבים להחנות פה באזור את האוטו.." הוסיפה וסרקה סביבה את הפיצרייה. חיוך קטן עלה על פניה כשג'ק בירך את טוני וקאסי לשלום והתיישב לידה.

קאסי הביטה בג'ק וורוניקה והרגישה את ליבה נמחץ לרגע. היא מיהרה להסיט את מבטה כשעיניה ועיניו של ג'ק נפגשו.

"ממש שומם כאן, הא?" שאל ורוניקה והביטה בקאסי, "אולי תכיני לנו פיצה קטנה על חשבון הבית?"

קאסי משכה בכתפיה והסתובבה ללכת אל המטבח כשטוני תפס בזרועה ועצר אותה, "זה לא על חשבון הבית." אמר וורוניקה הישירה אליו מבט.

"טוני. זה בסדר, אין לנו מה לעשות עכשיו בכל מקרה." אמרה והוא עזב את זרועה היא חייכה אליו חיוך קטן והגניבה מבט קטן אל ג'ק. פניו נראו מהורהרות, הוא הביט במקום שבו טוני תפס את זרועה, ואז קם במהירות.

"ורוניקה." הוא החל לומר, "טוני צודק, זה לא הוגן שקאסי תעבוד לחינם." אמר וורוניקה שלחה אליו מבט זועף.

היא סיננה במהירות, "אבל אני רעבה. אני רוצה לאכול פיצה."

"את עובדת פה. את יכולה להכין לעצמך פיצה אם את כל כך רעבה. לא אכפת לי לחכות כאן." אמר ג'ק והתיישב. קאסי רצתה שהאדמה תבלע אותה ברגע שורוניקה שלחה אליה את מבטה הזועף, היא הרגישה נבוכה והשפילה את מבטה.

"בסדר!" התריסה לעבר ג'ק וקמה מהכיסא, "אם כך, אני אלך להכין לי פיצה. לך אני לא מכינה. אני לא עובדת שלך!" אמרה בכעס ונכנסה אל המטבח כשטוני מצחקק מאחוריה ונכנס אחריה אל המטבח.

קאסי נשענה על הדלפק והבחינה שג'ק נועץ בה את מבטו. "תודה." היא מלמלה בשקט והוא חייך וקם.

ג'ק התקרב אליה ונשען על הדלפק לצידה ואמר בלחש, "את לא צריכה לתת לה להתנהג אלייך כאילו את המשרתת שלה. את חברה שלה. את חייבת לגרום לה להבין את זה!"

קאסי זעה באי נוחות וקמה מהדלפק על ג'ק הניח את כף ידו על כף ידה. קאסי יכלה להרגיש שידו חמימה וגדולה מכף ידה.

היא הישירה אליו מבט והוא השיב לה חיוך ועיניים חמימות. ליבה דהר בחזה והיא הרגישה שבעוד רגע הוא יתפוצץ. היא רצתה שיישאר כך, שלא יעזוב את ידה. היא רצתה שימשיך לחייך אליה ולהביט בה.

קאסי השיבה לו חיוך אך לאחר מספר רגעים שקטים הם שמעו צעדים מהירים יוצאים מהמטבח וג'ק עזב את ידה של קאסי והתרחק ממנה במהירות. החמימות שבעיניו נעלמה כלא הייתה וקאסי לא יכלה שלא להרהר אם היא דמיינה את מה שקרה לפני רגע.

ורוניקה יצאה מהמטבח כשבידה קרטון פיצה אישית שהדיפה ריח נעים. היא שלחה מבט זועף אל קאסי ונעמדה ליד ג'ק, "אתה רוצה קצת? יש פה ארבעה חתיכות קטנות, אני יכולה להסתפק בחצי." אמרה ומבטה הפך מזועף לחביב ומחויך. ג'ק חייך אליה חזרה וכרך את זרועו סביב כתפה.

קאסי הסתובבה במהירות ופגשה את מבטו המשועשע של טוני. כשמבטם נפגש הוא הביט בה בבלבול אך קאסי השפילה את מבטה.

"טוב, אני חושבת שנלך לבית שלי." אמרה ורוניקה כשהגשם נפסק מעט, "נלך לפני שהגשם יתחזק."

"חוץ מזה יש לי בית ריק." לחשה אל ג'ק, אך אמרה לחשה זאת חזק מדי כדי שזה יגיע אל אוזניהם של קאסי וטוני, "אז נתראה!" אמרה בקול הפעם וקאסי הסתובבה אליה והנהנה בראשה.

ורוניקה הסתובבה ומבטו של ג'ק נפגש במבטה של קאסי. הוא הביט בה באדישות ויצא החוצה לצידה של ורוניקה. קאסי הרגישה את בטנה מתהפכת ואת האוויר אוזל מריאותיה. למה הוא פתאום אדיש כל כך? היא רצתה לרוץ אחריו ולשאול מדוע זכתה למבטו האדיש כשלפני מספר דקות היה כה קרוב אליה, כה חמים וחברותי. אך היא עצמה את עיניה ונשארה נטועה במקומה.

"קאסי? הכל בסדר?" שאל אותה טוני לאחר מספר שניות ונעמד לצידה. היא פקחה את עיניה, "כן." ענתה לו בשקט ונעצה את מבטה בכף ידה.

*

  דלת הפיצרייה נפתחה במהירות וקולות רעמים וברקים נשמעו בחוזקה מבחוץ. הגשם שטף את הרחובות אף יותר ממקודם וקאסי וטוני מצאו את עצמם שעונים שוב על הדלפק.

"לעזאזל עם הגשם הזה!" צעק אלכס וסגר אחריו את הדלת, "אני שונא לעבוד בבית הקפה הדפוק הזה שבימים גשומים, כולם מגיעים לשם כדי להזמין קפה דפוק. אנחנו צריכים להתחמם! הם אומרים לי! הפסקה אחת לא יכולתי לקחת בגלל העומס הזה שם!"

קאסי וטוני הביטו באלכס למספר רגעים ונאנחו. "חיה בכ'." אמר טוני בחוסר עניין וקאסי הביטה בו, "כלב." אמרה באדישות ונאנחה.

"תודה על היחס שאני מקבל." אמר אלכס, "אני רואה שאתם מאוד עסוקים, נורא עמוס פה." הוסיף וטוני שלח אליו מבט ארסי.

"אין לך מושג מה זה לעמוד שעות בפיצרייה הזאת ולא לעשות כלום. אף אחד לא נכנס לפה בגלל הגשם." אמר טוני והביט באלכס, שותפו לדירה.

"נכון. כולם בבתי הקפה." אמר אלכס ונשען על הדלפק מול קאסי. היא הסיטה את מבטה אליו והוא חייך.

"את נראית לי קצת ממורמרת." אמר לבסוף וקאסי הוסיפה להביט בו במבט אדיש, "תשתוק אלכס." סיננה.

"הו! תראה טוני, התינוקת מדברת בסופו של דבר." עקץ אלכס וחייך אל קאסי חיוך ציני.

הוא הזדקף כשקאסי יצאה מהדלפק והחלה להרים במהירות את הכיסאות על השולחנות. "אתה גדול ממני בסך הכל בשנתיים, זה דבר ראשון. דבר שני, אם מישהו מבין שנינו הוא תינוק, אז קרוב לוודאי שזה תהיה אתה אלכס."

"קאסי מה את עושה?" שאל טוני והפסיק ביניהם את הויכוח. "מרימה את הכיסאות." אמרה קאסי באדישות כשסיימה להרים את כל הכיסאות, "ממילא אין אף אחד! נסגור מוקדם את הפיצרייה."

"שנתיים זה הרבה סמן קאסי יקירתי." אמר אלכס וכרך את זרועו סביב כתפה, הוא היה גבוה ממנה, "את לומדת הרבה חוקי חיים בשנתיים הללו." אמר בסמכותיות וקאסי גיחכה והשתחררה מאחיזתו.

"אחד מהחוקים הללו אומר שלא כדאי שתצאי באמצע סופת רעמים וברקים החוצה, ולא הסוף יכול להיות לא נעים." הוסיף אלכס וקאסי הביטה בו במבט משועשע. "הסוף יהיה שאני אחזור הביתה." אמרה ולבשה את מעילה, "טוני. אתה לא הולך?" שאלה אותו והוא הניד בראשו בעייפות. "אני אשאר פה עוד שעה בערך, שלא יכנסו לקוחות ולא נהיה פה, את יודעת שזה יכול להיגמר לא טוב בסוף אם הם יתלוננו להנהלה." אמר והפנה את מבטו אל אלכס, "ועכשיו מר אלכס אלינגסון, תעשה טובה ותסיע את קאסי לבית שלה."

"אני לא הנהג שלך או שלה!" אמר במהירות אלכס בטון עוקצני.

"זה בסדר. הבית שלי לא רחוק מפה, ויש לי מטרייה." אמרה קאסי וחייכה אל טוני. "את בטוחה?" שאל טוני וקאסי הנהנה בראשה לאות הסכמה.

היא יצאה במהירות מהפיצרייה לאחר שנפרדה מטוני ומאלכס ופתחה את מטרייתה. היא הלכה במהירות, קופצת מעל השלוליות הגדולות ומרטיבה באיטיות את נעליה הדקות.

הקור היה מקפיא וקאסי הלכה בהליכה מהירה אל ביתה. הרחובות היו שוממים. נראה שכולם התיישבו בביתם, מכונסים בתוך שמיכות צמר חמות.

כשהגיעה לכניסה לבניין שבו גרה היא הופתעה לראות את ג'ק עומד ומביט בה. הוא עמד שם לבדו, רטוב מכף רגל ועד ראש.

ליבה של קאסי האיץ את פעימותיו אך מלבד להתרגשות לראותו היא הרגישה בבהלה מסוימת. היא לא באמת מכירה אותו.

איך אתה יודע שאני גרה פה? שאלה אותו במהירות כשהגיעה אל מתחת לסכך שמעל הכניסה לבניין. היא סגרה את המטרייה וג'ק הניד בראשו, זה לא משנה, ענה לה בשקט.

הוא התקרב אליה והיא צעדה לאחור עד שנצמדה אל הקיר. הוא המשיך להתקרב ולבסוף נעצר סנטימטרים ספורים ממנה. הוא הרכין אליה את ראשו והבהלה עטפה אותה.

היא הדפה אותו במהירות ונשמה במהירות, "מה אתה עושה?!" צעקה עליו.

"אני.. אני מצטער." גמגם והשפיל את מבטו, "אני באתי בשביל.. אני.." הוא לא מצא את המילים ואת ההסבר.

דמעות עלו בעיניה, "אתה עם ורוניקה." מלמלה והוא הרים אליה את מבטו והנהן.

"אני באמת לא יודע מה עבר עליי. אני מאוד מצטער." אמר בטון כעוס מעט והסתובב בחדות. הוא הלך במהירות עד שדמותו נעלמה.

קאסי נשענה על קיר הבניין הקר ומיהרה למחות את דמעותיה מעיניה. היא עצמה את עיניה וניסתה להרגיע את ליבה ולהסדיר את נשימתה המואצת.

תשכחי ממנו, הוא עם ורוניקה. זו טעות! - אמרה לעצמה שוב ושוב.

תשכחי ממנו!