justDOIT

-אני כותבת כי מתחשק לי לכתוב, לא בהכרח כי יש לי מה לכתוב-

יש כמה דברים שאני ממש רוצה להשיג בזמן הקרוב, מה שנותן לי זמן קצר להדחיק, או במקרה הטוב - להפסיק, עם רגשי הנחיתות.

החלטתי שבגלל שזו שנת י"ב, שנה שאני אזכור לכל החיים, אני לבטח אהיה עסוקה בעתיד בבחינת השנה הזאת, מה הייתי משנה, מה פספסתי וכו'. בגלל שזו עדיין תהיה אני, עדיין אותה אחת, אין לי כל בעיה לצפות מראש את המשוב שלי על השנה הזאת, והמטרה שלי עכשיו היא לשנות לטובה את כל מה שאני יכולה לשנות על פי המשוב הזה - כלומר הכל.

אז... בואו נראה. אני בטח אתהה למה לא יצאתי יותר למסיבות ומועדונים, למה לא צברתי נסיון עם בנים.

בטח לא אבין למה לא יזמתי משהו, "הרמתי הפקה", פעלתי למען משהו שחשוב לי וסחפתי אחריי אנשים. למה לא הייתי מודל לחיקוי. למה לא הייתי בולטת יותר.

גם העובדה שלא ניגנתי, וכמעט שלא קראתי השנה, תהיה משונה לדעתי.

למה לא התחברתי עם יותר אנשים, למה לא ניסיתי להתחבר עם אנשים דרך חברים שלי? למה לא ניסיתי ליצור קשר קרוב עם אנשים מהשכבה שנראו לי שווים את זה?

כשאני אסתכל אחורה, מהעתיד, השאלה שבטח תעלה לי על כל אלה היא "מה היה לי להפסיד?". לעומת עכשיו, כשאני בתוך התהליך, ורואה כל דבר לפרטיו וקשייו ולא את התמונה המלאה. תכלס, מה יש לי להפסיד? להתחבר עם עוד כמה אנשים, לצעוק קצת יותר או לנסות חלילה להנהיג, לא יהיה פה שום הפסד לטווח הרחוק ויש אפילו סיכוי לא מבוטל לרווח ומיצוי.

כאילו, מה הבעיה שלי ללכת למסיבה? כי החברות הקרובות לא הולכות? אז תתקרבי לחברות הרחוקות דאמט!

טוב, למרות שלא באמת היה לי מה לכתוב יצאתי עם כמה מסקנות מהפוסט הזה.

סופ"ש נעים!

שנה טובה לי.

שנה מלאה בסיפוק וגאווה.

שנה של ביטחון עצמי וקבלה עצמית.

שנה של שינוי והשתנות,

למידה, חריצות והרבה ספונטניות.

שנה חיובית, מלאה בחיוכים בלתי פוסקים,

צחוקים אמיתיים, מחמאות ופירגונים לי ולאחרים.

שנה משמעותית ומנוצלת היטב,

שנה שתעבור לאט,

אך לא תותיר הרבה שניות מיותרות לנשימה.

שנה של התחלות חדשות והתנסויות.

שנה מלאה בהפתעות ורגעים אמיתיים.

הכרת אנשים חדשים, ראיית העולם.

שנה נטולת רגשות אשמה וחרטה,

ומלאת הומור עצמי ובגרות.

שנה מלאה באור וחום, כמו שאני אוהבת.

עוד שנה עם החברות הכי טובות.

שנה ללא ויתורים לעצמי,

מיצוי פוטנציאל והגבהת ציפיות מעצמי.

שנה של נחישות, מוטיבציה, תחרותיות ואסרטיביות.

שנה אחרונה בבית הספר,

שתתגלה כשנה הטובה והמסכמת ביותר בו.

שנה של התפתחות ואיבוד תמימות,

שנה עם (סוף סוף) ריגושים, טלטלות, התמסרות ואהבה,

שנה טובה.

אני כותבת פה בדיוק את מה שעובר לי בראש, ופעמים רבות זה שאיפות לעצמי. לכן ברכת השנה הזאת מדברת עליי, אך אני מזמינה כל אחד לקחת מפה את הדברים שהיה מאחל לעצמו, ומאחלת לו אותם באותה מידה. באמת. שתדעו שיש לי תקווה גדולה ואמונה בשנה הזאת, זו לא תהיה סתם שנה. אז אל תהססו לשאוף ולהגדיל ציפיות ממנה.

שוב שנה טובה, הפעם לכולנו.

• החדר שלי כמעט מסודר (זה לא נראה ככה אז תאלצו להאמין לי), לא מובן מאליו בכלל
• עידן אמדי ואוהד שרגאי חמודים, גמר כ"נ מקבל את אישורי
• עצוב לדעת מעכשיו שאני לא אישן מספיק הלילה
• אין לי מושג מה אני לובשת מחר, שטחי ככל שזה יהיה
• בא לי שהאנשים שעכשיו בפולין יחזרו משם
• אוהד שרגאי ממש חמוד
• אני מגיעה מחר לבית ספר עם הגישה הכי חיובית והחיוך הכי גדול ואמיתי בעולם, וז*@# על כולם
• עוד שבועיים אני טסה!
• היתרון בשנת לימודים: אכילה מסודרת ובכמויות פחותות לאין ערוך מאלו שבחופש
• אופציה לעבודה ברביעי
• מרביעי חופש, רק שלושה ימים של "לימודים". נעבור את זה ביחד