http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598AsIAm, י"ב, 17heCopyright 2026 AsIAm. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12324960<div align="right" dir="rtl">חשבתי על זה קצת היום והגעתי למסקנה שעדיף להיות בינוני בתור תיכוניסט ולהתפתח ולפרוח בצבא ובשנות ה-20, מאשר להיות בשיא שלך בתור מתבגר ומשם רק לרדת או לדרוך במקום. ולמרות שזו מסקנה שאמורה לעודד אותי היא דווקא לא באה מההכרח להתעודד, היא לגמרי נכונה לדעתי ואני עומדת מאחוריה, ובע"ה אני אהיה דוגמה טובה שלה. למרות שתכלס, בא לי עכשיו. קשה לי בלי משמעות וריגושים וכל החרא הזה שאמור להיות לי בחיים ואני לא מביאה אותו. TODO: להתנדב, לעבור מיונים, לעבור עוד מיונים, לישון, ללמוד, להתחבר, לצאת, לרקוד. להתעורר.</div>Tue, 15 Feb 2011 21:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (AsIAm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12324960http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651598&blog=12324960http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12304009<div align="right" dir="rtl">זה בהחלט היה יום מכונן בחיי, שיש לו השפעה שקשורה לשלוש שנים האחרונות בחיי, שכל כך הרבה מהן התבזבז על משהו שכנראה פוצח ביום הזה. מי היה מאמין שדמיון ומחשבות באורך של שלוש שנים יתנקזו לבערך עשר דקות, שהשאירו אחריהן חלל ריק ונפלא. אז... סופ"ש? לילה טוב :)</div>Fri, 04 Feb 2011 00:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (AsIAm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12304009http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651598&blog=12304009http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12300847<div align="right" dir="rtl">אוחחחחחחחחח אני רוצה למצוא משמעות כבר!!!!!!! למה אין פה איזה חדר אטום ומסריח שאפשר לצרוח בו, שונאת לקבל את המציאות בפנים ולהבין שהשינוי חייב להתחיל ממני. ולהרגיש שאני עצורה מלהתחיל אותו. אוחחחחחחחחח</div>Wed, 02 Feb 2011 00:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (AsIAm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12300847http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651598&blog=12300847http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12297216<div align="right" dir="rtl">רציני שבא לי לכתוב פה פעם פוסט על איך שאני שלמה עם עצמי ואיזו תותחית הייתי היום. אבל כשלא מגיע אז לא מגיע, לא מחלקים מתנות בחינם. אני חושבת שיש לי את כל הכלים להיות הכי הכי, אבל בכל זאת אני לא שם. כנראה שבכל זאת חסרים לי כמה דברים - דברים שתלויים בי, כי את מה שלא תלוי בי קיבלתי. אני צריכה חֶבְרה חדשה. לא כתחליף לחברה הנוכחית, אבל משהו חדש, אחר, ממקום אחר. אולי פשוט מתחשק לי לצאת עם אנשים שרק אני מכירה, לא כאלה שהם "חברים של חברים". שמתי לב שלרוב, החברים הכי טובים שלי הם אלה שאני מכירה 12 שנים, ואילו ככל שהתקדמו השנים לא נאספו לי הרבה חברים שהגיעו לאותה רמת קרבה. ואני יודעת שיש לי את הכישורים לזה ושיש הרבה אנשים שאני יכולה להתחבר אליהם, בגלל זה אני רוצה לקבל צ'אנס להכיר אנשים חדשים. כי עד עכשיו כשהכרתי כאלה כנראה חסמתי אותם בנקודה מסויימת בלי להרגיש. חוץ מזה, אני רוצה להפתיע את עצמי. לעשות משהו משמעותי ושונה, לא חייב להיות טוב אפילו, ואז בלילה לשכב במיטה ולשאול "באמת עשיתי את זה?". גם הרצון הזה מובן למדי ואין לי בעיה להסביר אותו - אפשר להגיד שאני מכירה את עצמי היכרות עמוק</div>Sun, 30 Jan 2011 22:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (AsIAm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12297216http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651598&blog=12297216http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12268177<div align="right" dir="rtl">יום שישי זה ללא ספק ה-יום, לא פלא שמחכים לו כל השבוע. קניות, בישולים, גלגלצ ונקווה שחברות בערב. המחשבות שלי מורכבות בשני דברים עיקריים: הוא, והעתיד. שני דברים מאד רחוקים ולא כל כך רלוונטיים. הוא = זה שבחיים לא דיברתי ולא אדבר איתו (אם כן - יהיה פה עדכון מן הסתם), זה שאני רק חושבת ומסתכלת עליו, לפעמים בטעות כשהוא מסתכל עליי, לפעמים בכוונה. והעתיד? בעתיד הרחוק - זה שאחרי הצבא - אני רואה תל אביב, ולימודים בחו"ל, והגשמת חלומות. חבל מאד על הזמן שלי. לא יזיק למישהי לחיות קצת את ההווה. </div>Fri, 14 Jan 2011 17:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (AsIAm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12268177http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651598&blog=12268177http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12264513<div align="right" dir="rtl">אני בי"ב ואני לכל הדעות לא עושה כלום עם החיים שלי. טוב, בעצם אני רוקדת. המודל לחיקוי שלי הוא כזה: אישה עם ביטחון עצמי ושלמה עם עצמה, שנותנת מעצמה ומתנדבת, מהווה דוגמה, משפיעה ופעילה, יוזמת, הולכת אחרי החלומות שלה בלי לדפוק חשבון ובעלת הישגים. נועזת, בעלת נוכחות. באופן טבעי אני רוצה להיות קרובה לתיאור הזה, של מה שלי נראה כמודל להצלחה ולחיים משמעותיים ומרגשים. באופן טבעי אני גם אמורה לפעול לפי זה ולנסות להיות מה שאני מגדירה "מודל לחיקוי", אבל משום מה זה ממש לא כך בשטח. ביטחון עצמי? וואו... לא. שלמה עם עצמה? אני רחוקה מזה. אני מתה להתנדב, זה בוער בי, ואני לא עושה כלום למען הסביבה. אני לא מהווה דוגמה ולא בעלת נוכחות כי אני לא משמיעה את עצמי בכלל, ולא פעילה משפיעה ויוזמת, ומה שמביא אותי ל"משפיעה ופעילה, יוזמת" - לא ולא, לא. ואולי צפוי שלפחות אחד מהמאפיינים המיוחלים יהיה תקף לגבי, אך לצערי אני לא הולכת אחרי החלומות שלי בלי לדפוק חשבון. כלומר, אני לא הולכת אחרי החלומות שלי, ואני כן דופקת חשבון כמעט בכל דבר. האמת היא שיש לי כמה הישגים, אבל אם אני לא טועה האחרון היה בכיתה ח'. כלומר אם הייתי</div>Wed, 12 Jan 2011 17:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (AsIAm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12264513http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651598&blog=12264513http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12158018<div align="right" dir="rtl">"שירי, בואי שניה", כבר פה החסרתי פעימה. אפשר להגיד שזו הפעם הראשונה שהוא אמר לי משהו. הוא. רק הרמתי את הגבות בסוג של חיוך, ובטח גם אמרתי משהו אבל אפילו אני לא הצלחתי לשמוע -notetoself: לעבוד על תחום התקשורת-. יצאתי אחריו מהדלת, היה אחריו שובל של ריח טוב, עדין. נתפסו לי קצת השרירים ברגליים. הוא לא התרחק יותר מדי מהכיתה, עצר די קרוב לשירותים, במסדרון מול הכניסה למגמה, איפה שכל אחד יכול לעבור. הוא הסתובב אליי וראיתי שהוא מנסה למקד עליי את המבט... גם לי היה קשה להסתכל עליו בלי להוריד את העיניים - זאת הייתה הפעם הראשונה שנדרשתי לכך. העובדה שהוא הבן אדם הכי יפה שאני מכירה לא הקלה עליי בעניין. לא הרגשתי לגמרי בנוח עם המבט שלו עליי, היה לי קשה לעמוד יציב בלי לזוז, לא ידעתי איפה לשים את הידיים.. נהייתי מודעת לכל מילימטר בגוף שלי. הרגע הזה טיפה נמחק לי מהזכרון, אולי הוא יחזור פעם. בעצם אין לי מושג אם זה היה רגע, או שניה, או חמש שניות.. באותו רגע זה היה סוג של נצח, ציפייה אינסופית. אני יודעת שעברו לי אלף מחשבות בשניות האלה, אבל הכל מודחק. מצד אחד ידעתי מה הולך לקרות, ומצד שני זה היה כל כך תלו</div>Sun, 14 Nov 2010 22:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (AsIAm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12158018http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651598&blog=12158018http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12145671<div align="right" dir="rtl">ככה - מה שדיברתי עליו אתמול - מחוק כרגע. כן, המטרה הזאת שהתחלתי לפעול לשמה - כרגע לא רלוונטית לי מסיבות שלא קשורות אליי. וזה כל כך מוריד לי את המוטיבציה להמשיך ולטרוח, למרות שאני אמורה לטרוח ככה בלי קשר. אבל זה מה שמראה לי כמה מטרה מול העיניים יכולה להניע אותך ולגרום לך להוציא הרבה יותר מעצמך. כן אמא ואבא, אתם תתחרטו על הרגע שבו שללתם ממני את הדבר היחיד שהכניס לי ברק לעיניים וגרם לי לעשות דברים מועילים בבית. אפילו הציונים שלי עלו סעמק. באמא שלי אתם תתחרטו. ועוד חדשות, הפעם טובות - יש מצב שביום שישי הזה אני אעשה לראשונה משהו מגניב. לא רוצה לדבר יותר מדי כי בזמן האחרון אני מתלהבת מדברים שטרם קרו ואז הם לא קורים. אין לי מושג מה הייתי עושה בלי החברות הטובות שלי. אני יכולה לסמוך עליהן מכל בחינה, וחוץ מהן יש פה רק אנשים שאני לא קשורה אליהם, או אנשים שאני רוצה להיות קשורה אליהם ולא מצליחה. הן פשוט שומרות עליי שפויה בבית ספר האידיוטי הזה. הזכרתי שאני בעצבים על ההורים שלי? בא לי את סבתא :(</div>Sun, 07 Nov 2010 19:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (AsIAm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12145671http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651598&blog=12145671http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12143309<div align="right" dir="rtl">זו הפעם הראשונה שיש לי מטרה מוחשית וספציפית מול העיניים, ואני פועלת באופן אקטיבי להשיג אותה. לא יכולתי לדמיין את ההרגשה הטובה שזה מקנה לפני כן. יש מצב שבסופ"ש הזה עלה לי קצת הביטחון, את זה אדע בהמשך. מה שכן - השבוע וגם בסופ"ש הייתה לי הזדמנות לטפח ולפתח דברים בקטע החברתי ולא ניצלתי אותה, הייתי קצת חסרת כוח ומוטיבציה. well, f**k it. אתמול גם למדתי דבר או שניים בענייני בנים. לא אפרט את המקרים אבל המסקנות הן: הראשונה - שאני שווה, ושאני הרבה יותר שווה כשאני מודעת לזה ולא נותנת לרגשי נחיתות להשתלט עליי - בהתנהגות, בדיבור או אפילו בשפת הגוף. השניה - שבכלל לא צריך לתת למראה להוריד לי את הביטחון כי זה לא מה שקובע. השלישית - שאני צריכה לצאת, להיות פתוחה, לפגוש, לדבר ולהקשיב, כי ככה זה קרוב מתמיד. קצת אין לי כוח לבית הספר. לא ישנתי כמעט השבוע וגם לא כיפרתי על זה בשישי שבת, ככה שאני לא הולכת להיות להיט בימים הבאים. וגם, אני לא ממש רואה סיבה ללכת - אין לי דיבור איתו בכלל, והאחרים - אני בקשר איתם גם מחוץ למוסד הזה. השאר די מחוקים מבחינתי, למרות שאסור לי להתייחס לזה ככה ו"לשרוף" אנשים שאני לא</div>Sat, 06 Nov 2010 15:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (AsIAm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12143309http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651598&blog=12143309http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12125400<div align="right" dir="rtl">-אני כותבת כי מתחשק לי לכתוב, לא בהכרח כי יש לי מה לכתוב- יש כמה דברים שאני ממש רוצה להשיג בזמן הקרוב, מה שנותן לי זמן קצר להדחיק, או במקרה הטוב - להפסיק, עם רגשי הנחיתות. החלטתי שבגלל שזו שנת י"ב, שנה שאני אזכור לכל החיים, אני לבטח אהיה עסוקה בעתיד בבחינת השנה הזאת, מה הייתי משנה, מה פספסתי וכו'. בגלל שזו עדיין תהיה אני, עדיין אותה אחת, אין לי כל בעיה לצפות מראש את המשוב שלי על השנה הזאת, והמטרה שלי עכשיו היא לשנות לטובה את כל מה שאני יכולה לשנות על פי המשוב הזה - כלומר הכל. אז... בואו נראה. אני בטח אתהה למה לא יצאתי יותר למסיבות ומועדונים, למה לא צברתי נסיון עם בנים. בטח לא אבין למה לא יזמתי משהו, "הרמתי הפקה", פעלתי למען משהו שחשוב לי וסחפתי אחריי אנשים. למה לא הייתי מודל לחיקוי. למה לא הייתי בולטת יותר. גם העובדה שלא ניגנתי, וכמעט שלא קראתי השנה, תהיה משונה לדעתי. למה לא התחברתי עם יותר אנשים, למה לא ניסיתי להתחבר עם אנשים דרך חברים שלי? למה לא ניסיתי ליצור קשר קרוב עם אנשים מהשכבה שנראו לי שווים את זה? כשאני אסתכל אחורה, מהעתיד, השאלה שבטח תעלה לי על כל אלה היא "מה</div>Wed, 27 Oct 2010 19:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (AsIAm)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651598&blogcode=12125400http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651598&blog=12125400