| 5/2010
אז מה חשבתי בזמן האחרון
הם יושבים אחד ליד השני בחדר, מדברים על דברים שכבר שמעתי, שיחות מוכרות מראש. הוא ראה איזה דבר מגניב במיוחד, והיא מצחקקת, הוא נורא מתרשם מדברים ומתמרכז בהם, והיא מצחקקת, הוא אומר לה כמה היא חביבה כשהיא מצחקקת, והיא מצחקקת. יש משהו בסיטואציה שגורם לי לרצות שהם יעלמו, שגורם לי לרצות לעבור לאיזה דירה יקרה במקום יקר, כדי לא לראות את העולם. אולי זו הסיבה שהדירות בצפון תל אביב כל כך יקרות, ולמה השכונות העשירות תמיד מוקפות בחומה, הם נועדו לאנשים שמרגישים שלא בא להם אנשים אחרים, בזכות שלא בא להם אנשים אחרים, הם יכולים להקדיש את עצמם לעבודה מבודדת שעושים בה כסף, ואז להשתמש בו כדי לברוח.
מעניין למה זה מעצבן אותי כל כך? אפשר לעשות רשימה של סיבות:
א) כי אני הייתי מאוהב בה גם לפני כמה זמן ועכשיו יש בה משהו שעושה לי לא נעים.
ב) כי אני מקנא בו שהוא תמיד מצליח בדברים שחשובים לו הרבה פחות משהם חשובים לי.
ג) כי הם באמת מדברים שטויות בניגוד אליי שאני אומר דברים אמיתיים, עם בשר, עם כנות.
אני שומע עכשיו שתיקה, היא כבר לא מצחקקת, מעניין אם זה אומר שהם מתנשקים, או שהוא הלך. זה די מבאס לראות את זה. מעניין אם גם אני נראה ככה כשאני מדבר עם מישהי מהצד, אומר כל מיני דברים טיפשיים ומחייך כמו אידיוט. יש לי את האשליה הזו, שבניתי לעצמי, על ד. שכשאהבתי את ד, זה לא היה ככה, אנחנו לא היינו מדברים יותר מדי, פשוט היינו יושבים ושותקים, ומסתכלים על הדברים המעניינים שבעולם. מצד שני, איפה אני, ואיפה ד. במקומות די דומים אולי בעצם, מגיעים למסקנה הזאת, ששום דבר לא משנה. במובן הריק של המשפט, לא במובן המלא.
לא משנה מי אתה, לא משנה מה אתה, משנה כמה בולשיט אתה יודע למכור, משנה הביטחון העצמי שלך, גם אם אתה בטוח בשטויות. מנהיג טוב לא צריך לדעת מה נכון לעשות, הוא פשוט צריך להוביל את כולם באותו כיוון כאילו הוא יודע מה צריך לעשות.
הכתיבה של הטקסט הזה מפוזרת ומבולגנת, ולא מרוכזת, אלו מחשבות אקראיות.
מהי אהבת אמת? אהבת אמת אמורה להיות הנר שתמיד מאיר באפילה ומראה לנו את הדרך, אהבת אמת אמורה להיות המקום שממנו מגיעה שלווה, אהבת אמת אמורה פשוט לעבוד. אבל איך בדיוק אנחנו הולכים להשיג אהבת אמת? על ידי פוזות? על ידי שקרים? אנחנו הולכים לבנות את האמת שלנו על שקר? מה אנחנו סקנדינביה, או דנמרק או משהו? שבונים מדינה יפה ודמוקרטיה על אדמות מלאות בדם? מצד שני, זה עובד להם. אולי המציאות היא שהשביל הנכון האמיתי הוא להתחיל מרוע ואז לעבור לטוב כתוצר הלוואי שמגיע בעזרת הכיבוש שעשית בעזרת הפוזה. האם הפוזה ניתנת להשוואה לדם ולאש? יכול להיות. אחרי הכל, האם הפוזה לא גרמה להם? הסכמי הגנה הדדית, מנהיגים רועשים. העם שמתלהב מהמנהיג החזק והבטוח בעצמו, במה הוא שונה מהבחורה שמתלהבת מהגבר החזק והבטוח בעצמו, או יודעים מה, זין על שוביניזם, מהבחור שאוהב את הזאתי שמתנהגת כאילו כל הגברים אצלה ככה ולא את החנונית ההיא עם הבגדים המוזרים.
יש מניע משותף
רובנו אבודים
רובנו כל כך אבודים
שאנחנו נלך אחרי כל מי שנראה כאילו הוא יודע לאן הולכים
| |
| כינוי:
מין: זכר
MSN:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
