http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128בואו קודם נחכה שיהיו כאן פוסטים ואז נתאר...heCopyright 2026 NirKniel. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=12119047<div align="right" dir="rtl">פוטנציאל. יש לך פוטנציאל. פוטנציאל למה? להיתקע עשר שעות ביום באיזשהו מקום עם חליפות ולהרוויח כסף? הרבה מהאנשים שאומרים את זהה בכלל לא מבינים מה אתה יכול או לא יכול לעשות, הם לא ראו שורת פקודה בחיים שלהם, תזיז להם את הSTARTMENU לכיוון טיפה אחר והם יתחרפנו, אבל הם יודעים שיש לך פוטנציאל. אז למה אתה לא עושה שום דבר עם עצמך? אתה יושב לך במקוםמ מתפורר בשכונת עוני, הרי אתה יכלת לחיות במקום הרבה יותר יפה. וגם למה אין לך חברה? למה אתה לא רוצה חברה? אתם תוכלו ללכת ביחד לאכול משהו שהיה חי פעם או משהו שאין בו שמץ של חיים וסונתז כמעט לגמרי בזמן שמישהו קטן ממך בשנתיים שבמקרה לא זכה לתענוג של להיות מוכשר בתחום מכניס הרבה כסף יגיש לכם את האוכל הזה בגלל שזה מה שהוא חייב לעשות בשביל לממן את הדירה שלו שהוא גם בשכונת עוני אבל עדין קצת יותר עשירה משלך וקצת יותר היפסטרית כי גרים שם עוד מלא מלצרים כמוהו. אחרי תזה תחזרו הביתה ותשכבו, אוף, אני לא יודע איך נורמלים מזדיינים, אבל הוא יהיה משהו כזה, בטח יהיה איזה ביג דיל שלם סביב החדירה, ואסור יהיה לגעת אחד בשני בכל מיני מקומות מעניינים, אתה תשפיך לתוכה והיא אולי</div>Sun, 24 Oct 2010 03:15:00 +0200nir.kniel@gmail.com (NirKniel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=12119047http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651128&blog=12119047http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11903808<div align="right" dir="rtl">תמיד חוזר לאותה נקודה, הנקודה שאני יושב כאן באמצע הלילה לצלילי משהו נגוה ומנסה לכתוב את החיים שלי לתוך פיסת מסך דיגיטלית. מאתגר לחיות כשאתה לא במצוקה. כשאתה במצוקה, המוח שלך ממוקד בכל מיני סוגיות פשוטות כמו, איך להשיג אוכל, איפה למצוא מקלט, איך לא להירצח. רוב האנשים מסביבנו חיים בפחד. הפחד הזה מתבטא אצלהם בצורה המשעשעת של למהר לעבודה היציבה ביותר שהם מוצאים, להתחפר בתוכה, ולעשות מלא כסף. הם בטוחים שהם למעשה הבריאים ואתה החולה, ויסתכלו עליך כמו מוזר כשאתה לא תרצה לעשות כסף. הם יגידו שהעובדה שאתה חי בזול ולא קונה בחנויות יוקרה הוא סימפטום של "מחלה" שלך. אבל בחזרה לנושא. זה לא המצב שלי כרגע. המצב שלי כרגע כמעט הפוך מזה. אני לא כבול למסגרת קבועה במיוחד, אני חווה את הפחדים האלו בצורה ישירה. אין לי מושג מה אני הולך לעשות, אני לא בטוח איפה אני הולך לגור בקרוב, ויש לפחות שני סכסוכים אנושיים שאין לי מושג איך לסדר. אנשים הם לא דבר קל, יודעים? רוב הזמן אנחנו לא מצליחים לתקשר אחד עם השני בשיט. אנחנו ממלמלים דברים, מכעס, מזעם, מאדישות, מאי הבנה, מהנחה שהשני מלא ברגשות שליליים כלפינו, ואז דברים מסתב</div>Sat, 10 Jul 2010 05:19:00 +0200nir.kniel@gmail.com (NirKniel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11903808http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651128&blog=11903808http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11788599<div align="right" dir="rtl">הם יושבים אחד ליד השני בחדר, מדברים על דברים שכבר שמעתי, שיחות מוכרות מראש. הוא ראה איזה דבר מגניב במיוחד, והיא מצחקקת, הוא נורא מתרשם מדברים ומתמרכז בהם, והיא מצחקקת, הוא אומר לה כמה היא חביבה כשהיא מצחקקת, והיא מצחקקת. יש משהו בסיטואציה שגורם לי לרצות שהם יעלמו, שגורם לי לרצות לעבור לאיזה דירה יקרה במקום יקר, כדי לא לראות את העולם. אולי זו הסיבה שהדירות בצפון תל אביב כל כך יקרות, ולמה השכונות העשירות תמיד מוקפות בחומה, הם נועדו לאנשים שמרגישים שלא בא להם אנשים אחרים, בזכות שלא בא להם אנשים אחרים, הם יכולים להקדיש את עצמם לעבודה מבודדת שעושים בה כסף, ואז להשתמש בו כדי לברוח.מעניין למה זה מעצבן אותי כל כך? אפשר לעשות רשימה של סיבות:א) כי אני הייתי מאוהב בה גם לפני כמה זמן ועכשיו יש בה משהו שעושה לי לא נעים.ב) כי אני מקנא בו שהוא תמיד מצליח בדברים שחשובים לו הרבה פחות משהם חשובים לי.ג) כי הם באמת מדברים שטויות בניגוד אליי שאני אומר דברים אמיתיים, עם בשר, עם כנות.אני שומע עכשיו שתיקה, היא כבר לא מצחקקת, מעניין אם זה אומר שהם מתנשקים, או שהוא הלך. זה די מבאס לראות את זה. מעניין אם גם אני</div>Mon, 17 May 2010 02:24:00 +0200nir.kniel@gmail.com (NirKniel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11788599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651128&blog=11788599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11606427<div align="right" dir="rtl">רוצים וידוי? אני לא חכם באמת. אני בכלל לא מסתקרן מכל הדברים האלו שאנשים שהולכים לגדול להיות חוקרים אמורים להסתקרן מהם, במקום זה אני יושב וקורא על אוננות טכנולוגית. אין לי סבלנות למאמרים, רובם כתובים לא ברור ועוסקים בנושאים שאני לא מצליח להתחבר ללמה הם חשובים. אני לא עושה סקירת ספרות מספיקה. אני לא טורח להסתכל על כל המאמרים של האחרים ולהשוות. יש מונחים מתמטיים בסיסיים שאני לא יודע, לפני כמה זמן אפילו פיתרון של משוואה ריבועית עשה לי את המוות. על אף זאת יש לי תארים. אתם יודעים למה יש לי תארים? תשובה נפוצה תהיה שזה בגלל שאני חכם, ואולי זה נכון, אבל לדעתי זה לא רק זה, זה בגלל שאני *נראה* חכם. כן כן, כל הליבוש המרושל והשיער המוזר, והמבט המנותק הזה בעיניים, והדיבור המהיר מדי, זה לא רק מרתיע בני זוג (ומדי פעם את אלו מושך את אלו שמעוניינים בפנטזיית הסקס האינטלקטואלי), זה גם מושך מורים. הם חושבים שבגלל שאתה עושה את הדברים האלו אתה נורא חכם, ואז זה מעלה את הביטחון העצמי שלך ואתה טיפה מצליח יותר בלימודים מהאחרים, מעבר לזה, בכל ציון יש גם חלקים שהם לא באמת אובייקטיביים אלא מושפעים מכמה המרצה חושב ש</div>Mon, 22 Feb 2010 20:02:00 +0200nir.kniel@gmail.com (NirKniel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11606427http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651128&blog=11606427http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11573050<div align="right" dir="rtl">זה מדהים אותי לפעמים כמה אני מכור לצעצוע הזה. אני כל כך מכור אליו שאני אפילו לא מרגיש שאני מכור אליו, רק כשמנתקים אותי ממנו. במשך כחודש היו לי בעיות מחשב שמנעו ממני להתחבר, עדין יש לי את הבעיות האלו. עכשיו לילה, מאוחר, יום שישי שאני לא מתכנן לצאת בו. אני מרגיש את החוסר של הרשת, זה כמו להיות בחוף הים ולא לשמוע את הגלים. ערבי שישי שהייתי מבלה בלדבר עם אנשים אובר צ'ט על דא הא ועל משמעות החיים ועל תיזי נאבא ועל מי הזדיין עם מי ושאר שטויות. פיסות צהריים קטנות נטולות ריכוז שבהן הייתי יושב לבדוק את הפידים של הרסס, לראות אם אחד מהאנשים הלמעשה פרודוקטיביים מעדכן משהו. איך הם מצליחים לעדכן דברים עם כל האינטרנט הזה בכלל? אולי הם בדייל אפ? אין טלוויזיה, יש רדיו, יש שקט, יש שכונה שאני לא מכיר בה כמעט אף אחד. רק אני יושב, כמו נרקומן בגמילה, מנסה למלא את החסר, מנסה לקרוא ולכתוב, אבל אחרי כמה זמן, כשהריכוז נגמר, מחפש את הרשת לחזור אליה, והרשת לא שם.</div>Sat, 06 Feb 2010 14:46:00 +0200nir.kniel@gmail.com (NirKniel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11573050http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651128&blog=11573050http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11530395<div align="right" dir="rtl">יש אנשים שחיים במדינה הזו ויודעים רק לקחת. החארות לא מבינים שאם כולם היו מתנהגים כמוהם אז כבר לא היתה לנו מדינה. אתם יודעים על מי אני מדבר, תמיד יש להם גם כל מיני תירוצים חוקיים שאיכשהו מאפשרים להם לצאת מזה נקיים, אבל כולנו יודעים שהם לא בסדר. וזה לא שאנחנו מצפים לקחת את התפקידים הקשים, אלו שבהם אנשים מסכנים את החיים שלהם, אפשר להבין שמזה מפחדים. אבל אפילו את התפקידים האחרים שהיו עוזרים למדינה הזו הם מסרבים לקחת, במקום זה הם פשוט בוחרים לא לתרום לאף אחד, לזרוק זין. בהרבה מאוד מקרים יש להם גם איזה כרטיס טיסה מוכן לחו"ל, הם הרי רק אורחים פורחים כאן, נכון? לא באמת איכפת להם מה קורה. כאילו שכל זה לא מספיק, בהרבה מאוד מקרים החבר'ה האלו עוד יעיזו לבוז לנו על זה שאנחנו למעשה תורמים למדינה הזו, הם ידברו כל הזמן על איך העיסוקים שלהם נעלים יותר מהעבודה השחורה שאנחנו עושים, וידגישו איך בזכות זה יש להם פטור מלעזור למדינה שלהם. כאילו שזה לא מספיק, חלק מהברנשים האלו מרשים לעצמם להופיע פעמים רבות בטלוויזיה ולנסות להסיט את הנוער שלנו ללכת בדרך המגעילה שלהם.האבסורד האמיתי הוא שמדי פעם מישהו מהברנשים הא</div>Sun, 17 Jan 2010 16:55:00 +0200nir.kniel@gmail.com (NirKniel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11530395http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651128&blog=11530395http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11421531<div align="right" dir="rtl">יש דברים שנובעים מנסיונות להסתכל אחורה. כשאני מביט אחורה, אני רואה, את כל הטעויות שעשיתי, את כל הרגעים האלו שבהם הרגשתי שאני משנה באיזשהי צורה, את כל הריקנות שנמצאת בי עכשיו. מיד צפות להם אותם המחשבות על מה היה קורה אם דברים היו מתנהלים אחרת, ואולי, רק אולי, היו מגיעים למקום אחר, טוב יותר, או משהו כזה. מעניין איך זה היה להיות טלפט ברגעים כאלו, כך שכל אדם אחר ירגיש את המחשבות שלי עליו, גם אנשים מלפני הרבה שנים, גם אנשים שבכלל שכחו אותי. אני תוהה מה זה היה אומר להם כשהם היו מרגישים שברגע הזה, נזכרתי בהם, לכמה דקות. אני מנחש שרובם היו פשוט מגחכים וממשיכים בשגרת יומם, אולי עם אגו טיפה טפוח יותר בגלל שמישהו חושב עליהם.השיט במימיו של נתיב הזיכרון הוא מסוכן, תמיד מדממים כששטים בו. כרישי הנחיתות מקיפים אותי במעגלים, מביטים בי. הם מחזיקים בפיהם איברים של מי שיכלתי להיות, גולגולת של מישהו שיכל היה להיות אני חכם יותר אם הייתי לומד יותר, זרוע שרירית וגברית של מישהו שיכל היה להיות אני אם הייתי יוצא מהבית יותר, ולב. אירוני, כשאני כותב את זה אני מבין שמספר האיברים הדפוקים בי הרבה יותר קטן ממספר האיב</div>Sun, 29 Nov 2009 02:43:00 +0200nir.kniel@gmail.com (NirKniel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11421531http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651128&blog=11421531http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11408563<div align="right" dir="rtl">אתם נמצאים עם אדם קרוב לכם, יהיה זה בן זוג, קרוב משפחה, חבר טוב, או משהו אחר. אתם אוהבים לחשוב על חלקים חיוביים בחזות. זה ידוע, כשאנחנו מתקרבים לאנשים נפשית, הם נראים לנו יפים יותר. כשאנו מתארים אדם כיפה אנחנו לוקחים את ניקוד היופי שלו ומפזרים אותו פיזור ממושקל על גבי חלקים שונים בגוף. פנים למשל, הם חלק שנוטה לזכות לניקוד גבוה, חלקים בעלי קונטציה אינטימית יותר אצל בני זוג, ידיים אצל אדם קרוב שאנו מרגישים שמסוחח עלינו, וכו'. יש חלקים אחרים לעומת זאת, שלא מפוזר עליהם כמעט ניקוד כלל, אולי אפילו מפוזר עליהם ניקוד שלילי. אחד מהחלקים האירוניים במובן זה הוא הלב. אנחנו נורא אוהבים לדבר עליו, על הפרפורים שבו, על החוזק שלו, על ההרגשה שלו, אבל אני חושב שממש מעט מאיתנו היו נהנים לדמיין שק נפוח עם משאבות מחוברות אליו רוטט בתוך האנשים האהובים עלינו בזמן שאנו מחבקים אותם. חלק אחר, אירוני פחות הוא המעיים שלנו. לפי מיטב ידיעתי (שאני מודה בזה שאינה משהו), בני אדם הם חיה אשר דואגת לשמור על מרחק גבוה ככל האפשר מהצואה שלה. כשזה בתוכנו ונוגע בנו, אנחנו לא חושבים על זה, כשזה בחוץ, להוריד את המים! אנו לא חושב</div>Mon, 23 Nov 2009 02:34:00 +0200nir.kniel@gmail.com (NirKniel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11408563http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651128&blog=11408563http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11356475<div align="right" dir="rtl">סעמק, התחלתי לכתוב כאן משהו, ואז הבטתי באיזה בלוג אחר בישרא, וראיתי שהיה כתוב כאן משהו דומה בצורה למה שעמדתי לכתוב. לא בדיוק אותו דבר, אבל עדין, או משהו כזה... זה היה אמור להיות מין פוסט כזה על איך נמאס לי להיות לבד כבר יותר מחצי שנה, ועל איך פשוט הייתי רוצה לחזור בסוף היום ולהרגיש איזה חיבוק, ולהירדם איתו, ואיך אני לא יודע, אני כבר כל כך לא יודע, אפילו למצוא את ההרגשה הזו. עבר יותר משליש שנה מאז שפגשתי בכלל מישהי ש... שממש שינתה משהו, כל דבר אחר מת באיבו או שמעולם לא היה. בעיקר מעולם לא היה. בקצב הזה אני אהיה שונא נשים או משהו כזה תוך כמה זמן, זה פאקינג משעמם ומשמים... אולי זה אפילו יותר גרוע ממה שהיה קודם. קודם היו דכאונות, היסטריות, צרות, פחדים, ועכשיו... שקט. ריק. ואקום. אני רוצה להכיר מישהי ולהתאהב בה ולחשוב שהיא נפלאה ושנדבר שעות על גבי שעות ושאחרי תקופה מסוימת נתחיל להזדיין, בצורה גרפית מלאת נוזלי גוף על סדין לא מכובס מוקפים בקיר מתקלף ועם הרבה צרחות ורעש וכאב ועונג וכל זה.. ואז אחרי זה פשוט להתחבק ולהירדם ולקום למחרת... ואז מה? ואז לא להתראות יותר בגלל שנמצא איזה משהו לריב עליו</div>Sat, 31 Oct 2009 07:02:00 +0200nir.kniel@gmail.com (NirKniel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11356475http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651128&blog=11356475http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11310229<div align="right" dir="rtl">בראיון לאחד מהמקומות שמראיינים בני נוער לכל מיני דברים שאלו אותי מי הם החברים הטובים שלי ולמה. אני זוכר שזרקתי ארבע שמות:1) ל2) ה (לגבי ה התלבטתי)3) ס4) ?אני לא מצליח להיזכר מי היה האדם הרביעי, אני כן זוכר שמכל האנשים הכי לא הייתי בטוח ב"חברות טובה" לגבי ה. מאוחר יותר באמת אני וה הפסקנו לדבר בכלל למשך תקופה ארוכה כי להתאהב בחברים טובים זה מסוכן. מאוחר יותר, היתה תקופה שלא היה לי איפה לגור מלבד במקום אחד שהיה לא כל כך נחמד, במהלך אותה תקופה רציתי שחברי הטוב ל יתן לי מקום, אך הוא התחמקה בעדינות. לעומת זאת, דווקא חברי פ סיפקה לי מקום לינה למשך התקופה הקצרה שבה הייתי מחוסר דיור. מצד שני, אני זוכר שדווקא פ היה נורא מגעיל אליי כשהייתי עצוב בגלל בעיות בחיים שלי בעוד ש-ל ניסתה לעודד אותי. ס הוא בכלל דוגמא נגדית, אני והיא כבר בקושי מדברים, נפערה בינינו תהום אינטלקטואלית תרבותית והגשר יחיד מעליה הוא גשר חבלים רעוע. אז מה אפשר ללמוד מכל זה? נראה לי שאפשר ללמוד כמה דברים. קודם כל, אפשר ללמוד שדברים משתנים, שאפשר להתקרב אם רק נותנים הזדמנות, ושאי אפשר להחזיק קרוב בכוח את מה שמתרחק. אפשר גם להיזכר ש</div>Sun, 11 Oct 2009 02:18:00 +0200nir.kniel@gmail.com (NirKniel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651128&blogcode=11310229http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651128&blog=11310229