"מעשה בשני ילדים שנולדו באותו יום, באותה שנה, באותה מדינה. ילד א' וילד ב'.
לילד א' יש אבא עורך דין ואמא מהנדסת חשמל
לילד ב' יש אמא עוזרת לגננת ואבא פועל טכסטיל במפעל.
לילד א' יש מלא צעצועים ומשחקים.
לילד ב' יש חדר עם עוד 4 אחים.
לילד א' יש מחשב,
לילד ב' אין.
לאחר 6 שנים, באותו יום ובאותה השנה, הם ניכנסים לכיתה א'.
ילד א' מגיע כשהוא כבר יודע לכתוב ולקרוא, קצת חשבון, ואפילו קצת אנגלית.
וילד ב'... לילד ב' אין ילקוט, אז הוא סוחב את המחברות בשקית.
ילד א' מגיש למורה את כל עבודות הבית מודפסות.
ילד ב' מכין שיעורים כמעט תמיד לאור נרות.
לילד א' יש חוג אומנות, חוג מחשב וחוג פסנתר.
וילד ב', כשהוא שומע את אבא צועק שאין כסף, הוא בורח לחבר'ה בחצר.
ולמרות הכל, ילד ב' מתאמץ בכל כוחו לסגור את הפער כי אבא שלו אמר שרק השכלה
מנצחת את העוני, כי רק חינוך יוציא אותו מהכפר.
וחולפות שש שנים ושני הילדים בכיתה ו' והנה הם מחולקים להקבצות. וילד א' הולך
להקבצה א' וילד ב' הולך להקבצה ב'.
לילד א' יש מורה פרטית ולילד ב' אין.
לילד א' אומרים כולם שהוא בטוח יהיה פרופסור כי הוא יודע מתמטיקה מה זה טוב.
וגם לילד ב' אומרים שיש חוכמה. חוכמת רחוב.
והשנים חולפות והילדים מגיעים לתיכון. וילד א' הולך ל - 5 יחידות לימוד מתמטיקה, ו -
פיסיקה, ו - 5 אנגלית. וילד ב' רק ל - 3 ול - 4 5.
ולפעמים בהפסקות מבטיהם של שני הילדים מצטלבים וממש לרגע קצר שניהם מבינים
שמשהו פה חרא, שמשהו פה לא צודק, שהם בחיים לא יהיו שווים.
21 שנה חולפות מאותו יום בו נולדו שני הילדים והנה הם משוחררים מהצבא.
ילד א' קיבל מאבא מתנת שיחרור - טיול מסביב לעולם.
ילד ב' בבוקר משלים בגרויות ובערב עובד, מלצר באולם.
והם נכנסים לאוניברסיטה... באותו יום באותה שנה.
וילד ב' חש שהוא ניצח. למרות הכל הוא נציח. הוא הגשים את חלום אביו, חלום
ההשכלה הגבוהה.
ילד א' שילם מראש את שכר הלימוד ל- 4 שנים.
וילד ב' עובד בלילות מלצרות וממשיך ללמוד בימים.
וככל שהאוברדראפט עולה, כך יורדים הציונים.. ואחרי שנתיים.. ילד ב' נשבר
"נלך לעבוד שנתיים שלוש " הוא אומר לעצמו. " נעשה קצת כסף ואח"כ נחזור ללמוד ".
ילד ב' נוטש את ספסל הלימודים.. והוא לא חוזר יותר לעולם.
אחרי 30 שנה, שני הילדים כבר בני 30. באותו יום, באותה שנה, באותה מדינה,
נולדים לשניהם ילדים.
לילד א' נולד ילד א'.
לילד ב' נולד ילד ב'. "
כל כך עצוב ולא פייר המצב שיש היום במדינה שאמורה להיות מתוקנת כמו שלנו.. למרות שאני יותר מהצד של ילד א', זה פשוט עצוב ולא פייר
- - -
"את יודעת שיש את הצ'אט הזה גם בלעדייך? סתם. סתם באמת יש!. סתם אין!"
כן אני יודעת שיש, אתה לא צריך להגיד לי סתם, ולא קשה לי לנחש מי פתח אותו
תודה. העיקר זה שיש לי חברים שאוהבים אותי
-
עריכה:
אם יש דבר שאני שונאת זה שעובדים עליי כי זה פשוט לא מצחיק.
אוף בא לי לבכות, ימים שלפני מחזור זה דבר חרא