לפעמים אני כל כך שונאת את החברות שלי, שאם החברים הם אלו שיודעים דברים הכי טוב עלינו, אצלי, משום מה זה בדיוק ההפך.
לא שמספר החברים והחברות שלי הוא תלת ספרתי, אלא שאפילו בקושי דו.
לא שאני שונאת חברה.
אין כמו לשבת איזה ערב כל החברים על גג של מישהו עם אבטיח, צחוקים, פופקורן מוזיקה....
רק שאצלי זה לא קורה.
לפעמים אני שואלת את עצמי אם הן כל כך מטומטמות או שזאת רק אני.
המילים המפגרות שהן זורקות, המשפטים הפוגעים שנאמרים, והמון דברים רעים שהן זוכרות לי מהעבר.
כל זה מתחבר כמו תרגיל במתמטיקה של כיתה א' - ללא שארית. בא ביחד עם צפייה בסרט בסינימה סיטי או בילוי בסלון הבית של מישהי.
וגם אם עברה לי בראש המחשבה להחליף חברים אז היא עברה מהר מאוד.
אין לי כוח להתחיל מההתחלה את החיפוש שנכשל באופן קבוע...
איבדתי כל כך הרבה חברים השנה, מטעויות שנעשות בשטות.
בגלל בן מפגר,
בגלל חוסר אמון,
בגלל ילדותיות,
בגלל חוסר טקט פוגע,
בגלל שהצד השני אגואיסט,
בגלל שהצד השני כפוי טובה,
בגלל שהצד השני רוצה רק אנשים חכמים בסביבתו,
בגלל קנאה.
זוכרים שפעם היינו צוחקים על אלו שאף אחד לא מתנדב להביא להם שיעורים כשהם חולים?
אז יש סיכוי שעברתי לצד הזה עכשיו.
ובתכלס, מגיע לי.
כינוי:
Alephunky
בבלוג זה
בכל הבלוגים
