http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735טוב שיש לאן לחזור.heCopyright 2026 Alephunky. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=13428239<div align="right" dir="rtl"><p>פעם הייתה לי כל כך הרבה השראה לכתיבת פוסטים.<br />היום אני מרגישה צורך עז לכתוב אבל אף מילה לא יוצאת. </p> <p>לא משפט מסודר, לא קטע מרגש, לא משפטים מוחצים, לא תיאורים חכמים.<br />פעם היה כל כך הרבה, והיום אין כלום.</p> <p>היו שעות מרתקות של כתיבה מול המחשב, כל כך הרבה מה לכתוב,<br />ופוסט כל כך קצר. היו מנגינות של מוזיקה שכתבתי, היו מילים יפות שהמצאתי, <br />ועולם טוב ובלתי נראה עבורי.<br />פעם ביקשתי כל כך הרבה, והיום כבר קיבלתי את הכל.<br />קיבלתי ואיבדתי.<em><br /></em></p></div>Wed, 22 Aug 2012 02:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alephunky)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=13428239http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=647735&blog=13428239http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=13395825<div align="right" dir="rtl"><p>לפעמים אני כל כך שונאת את החברות שלי, שאם החברים הם אלו שיודעים דברים הכי טוב עלינו, אצלי, משום מה זה בדיוק ההפך.<br />&nbsp;</p> <p>לא שמספר החברים והחברות שלי הוא תלת ספרתי, אלא שאפילו בקושי דו.<br />לא שאני שונאת חברה.<br />אין כמו לשבת איזה ערב כל החברים על גג של מישהו עם אבטיח, צחוקים, פופקורן מוזיקה....<br />רק שאצלי זה לא קורה.</p> <p>לפעמים אני שואלת את עצמי אם הן כל כך מטומטמות או שזאת רק אני.<br />המילים המפגרות שהן זורקות, המשפטים הפוגעים שנאמרים, והמון דברים רעים שהן זוכרות לי מהעבר.<br />כל זה מתחבר כמו תרגיל במתמטיקה של כיתה א' - ללא שארית. בא ביחד עם צפייה בסרט בסינימה סיטי או בילוי בסלון הבית של מישהי.<br />וגם אם עברה לי בראש המחשבה להחליף חברים אז היא עברה מהר מאוד.<br />אין לי כוח להתחיל מההתחלה את החיפוש שנכשל באופן קבוע...<br />איבדתי כל כך הרבה חברים השנה, מטעויות שנעשות בשטות.<br />בגלל בן מפגר,<br />בגלל חוסר אמון,<br />בגלל ילדותיות,<br />בגלל חוסר טקט פוגע,<br />בגלל שהצד השני אגואיסט,<br />בגלל שהצד השני כפוי טובה,<br />בגלל שהצד השני רוצה רק אנשים חכמים בסביבתו,<br />בגלל קנאה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>זוכרים שפעם היינו צוחקים על אלו שאף אחד לא מתנדב להביא להם שיעורים כשהם חולים?<br />אז יש סיכוי שעברתי לצד הזה עכשיו.<br />ובתכלס, מגיע לי.&nbsp;<br /><img src="http://www.4girls.co.il/newsite/uploadImages/bff_280612.jpg" alt="" />&nbsp;</p></div>Thu, 02 Aug 2012 02:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alephunky)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=13395825http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=647735&blog=13395825http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=13343450<div align="right" dir="rtl"><p>יש לי מן הפרעה כזאת, שכל עוד יש לי עודף של 5 ק"ג מיותרים על הגוף, אסור לי לקנות כלום.<br /> לא בגדים, לא תכשיטים, לא נעלים, אפילו לא מצעים חדשים לבנים למיטה, כי זה מגעיל שמישהו עם עודף משקל יישכב עליהם.<br /> בדרך כלל אני סולדת מקניות כי אני באה עם חרא תחושה כשאני רואה בנות רזות ממני בקניון, או שדווקא החולצה שממש מוצאת חן בעיניי משמינה. <br /> אני סולדת מזה כי קשה לי לראות את זה, להרגיש את זה, ולהתבאס מזה כל הדרך הביתה.<br /> אני חייבת להגיד שאני הכי מופתעת מהתופעה כ<span style="text-decoration: underline;">שבנות נזרקות - הן אוכלות ומשמינות</span>.<br /> כי אני בדיוק ההפך. <br /><strong> כשליאור זרק אותי</strong> הרגשתי חרא. מספיק חרא כדי לנעול את הנעלי ספורט ולצאת לרוץ. <br /> התחטבתי, הפכתי לבן אדם בריא, עם נפש בריאה, והיום אני רצה כבר 5 ק"מ.<br /> אבל השוק הגדול היה כשהוא יוצא מזה חצי שנה עם מישהי שהיא אומנם בלונדינית עם עיניים כחולות אבל שמנה. ממש שמנה, גדולה ועגולה(עיניים בהירות תמיד עשו לו את זה).<br /><strong> כשליאור זרק אותי </strong>בצורה הכי מכוערת, הוא הרס אותי. אבל לומדים לחיות עם זה. <br /> אותו לילה היה מוזר. בדיוק ברגע שרציתי לשלוח לו "לילה טוב" הוא אמר לי את זה.<br /> &nbsp;התנתקתי מהפייסבוק והייתי בטוחה שאני חולמת. <br /><strong> כל כך בטוחה </strong>שקמתי באמצע הלילה, הסתכלתי במראה וצחקתי. ועדיין כשנכנסתי למיטה בפעם השנייה, רק דמיינתי איך אני הולכת לומר לו מחר שהשטויות האלו לא מצחיקות אותי אבל שאני אוהבת אותו. <br /><strong> כל כך בטוחה</strong>, שכשקמתי בבוקר והתארגנתי לבית הספר צחקתי. בלי סוף. זה היה <strong>כל כך מצחיק</strong> כאילו ישבתי עכשיו בשורה הראשונה במופע פרטי של אורי חזקיה. <br /> הייתי צוחקת עם עיניים חלולות. ריקות מתוכן, ריקות מצבע, ריקות מדמעות.<br /> הוא שלח לי הודעה שעד היום נמנעתי מלפתוח .. שנה אחרי.<br /> והכי מוזר בעניין, שלא בכיתי. לא בכיתי בכלל. אפילו לא דמעה אחת.. רק שלושה חודשים אחרי הפרידה, יום שישי אחד מאוחר בלילה, כשכולם ישנו, הלכתי לסלון, הנחתי את הראש, הרמתי את הרגליים, ראיתי סרט שחיכיתי כל השבוע לראות אותו. סרט על אהבה, "חגיגה של אהבה", ואז התפרקתי. <br /> בשלב הזה התחלתי <strong>לעשות ספורט</strong>. כל יום שעתיים. כל יום עבדתי על עצמי, על הביטחון המרוסק שלי, ועל הנשמה שלי. לימדתי את עצמי שאם כואב אז הכל בראש, ושאני עושה את זה בשביל עצמי, בשביל להוכיח משהו. <br /> עברה שנה. הלב שלי עדיין כואב וצווח אבל אני בן אדם חדש הודות לספורט, ואני גם נהנת מזה.<br /><img src="http://fc09.deviantart.net/fs36/f/2008/241/7/c/Broken_by_YumiSumeragi.jpg" alt="" />&nbsp;</p></div>Sun, 01 Jul 2012 12:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alephunky)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=13343450http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=647735&blog=13343450http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=13295942<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p><BR><p>יש דבר יותר עצוב מלאבד את החלום שלך?<br>דבר יותר עצוב מלהיות קרוב אליו כל כך אבל חוסמים את הדרך שלך?</p><BR><p>דבר יותר עצוב משהחלום הזה התגשם לכל החברים שלך?</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>כל לילה אני שוכבת על המיטה בעיניים פתוחות. <br>אני לא מצליחה לעצום אותן,<br>אני לא מצליחה להאמין שזו המציאות.<br>וכל כך כואב לי, כי ניסיתי,<br>ונשברתי באותה מהירות.<br>מה שעשו לי זה פשע,<br>זה פשע בלי הוכחות, בלי חשודים, בלי עדים.<br>אני האשמה והיא הקובעת.<br>יש כמה מדדים להאשמה,<br>ובכולם אני יוצאת לא טוב.<br>כי זה פשוט לא הוגן שאני האשמה כשאני מנסה להשתפר,<br>כי זה פשוט לא הוגן שאף אחד לא עד לזה שנפלתי,<br>זה פשוט לא הוגן שאף אחד לא מוכן לוותר לי.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>לפעמים אני כל כך מצטערת בשביל עצמי.<br>אני מרחמת על ההורים שלי שנולדה להם ילדה כמוני,<br>שגם כשהיא במקום הכי גבוה, היא נכשלת.</p><BR><p>כבר אין עוד סיכוי אז אני מוותרת.</p><BR><p>ואני מצטערת עבור כל אלה שאיכזבתי.</p><BR><p>כי פשוט נמאס לי..&nbsp;</p></div>Sun, 03 Jun 2012 17:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alephunky)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=13295942http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=647735&blog=13295942http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=13287508<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p><BR><p>יש אנשים שנכשלים בתחום המשפחתי,<br>או בתחום החברתי,<br>או בתחום האישי,<br>או בתחום הלימודי,<br>אני,<br>נכשלתי בהכול.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>לדעת שאתה אפס, <br>זה הורג אותך.<br>ללכת ברחוב ולהשפיל מבט,<br>מבושה,<br>שאנשים לא יבזבזו שניות מחייהם<br>בשביל לראות אפס כמוני.&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>מתי אמור להגיע המועד ב'?&nbsp;</p></div>Tue, 29 May 2012 21:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alephunky)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=13287508http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=647735&blog=13287508http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=13239633<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p>מזל שהגדר שסביבי שקופה<br />רק ככה אני יכולה לראות</p> <p>את מה שהעבר הספיק למחוק</p> <p>&nbsp;</p> <p>ויש חור אחד קטן<br />שמי שבנה את הגדר שכח לסגור</p> <p>דרכו אני שואפת ונושפת בפעם האחרונה</p> <p>את מה שהיה שלי לפני שנה</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><img src="http://fc03.deviantart.net/fs12/f/2006/341/a/1/But_there_is_a_fence_by_Myrtillis.jpg" alt="" />&nbsp;</p></div>Tue, 01 May 2012 15:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alephunky)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=13239633http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=647735&blog=13239633http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=13225623<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p><BR><p>היא טובעת בשנאה שלה למתמטיקה.<br>מאבדת כל סיכוי במלחמה נגדה.</p><BR><p>היא הורסת לה את החיים.<br>היא הולכת למעוך כל חלום, <br>עליו העזה לדמיין בשנתה.&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>בין כל התרגילים המפחידים,<br>מאחורי שולחנות ארוכים,<br>יושבת ילדה דחויה.</p><BR><p>שמזמן הפכה לביטוי חסר משמעות.<br>אפילו בעיניה.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>היא קמה כל בוקר בלב ריק.<br>שלם, אבל חסר תוכן.</p><BR><p>שמנסה באיטיות להירפא מהפצעים,<br>שהעניקו לו החיים.&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>ודווקא עכשיו, <br>בתקופה הכי חשובה של החיים,<br>היא עומדת לצאת לאוויר העולם,<br>מנסה לעמוד בקצב כמו כולם,<br>לא מבינה לאיפה נאבדו כוחותיה,<br>למה לא מפסיקות לנזול עליה דמעותיה,</p><BR><p>ודווקא עכשיו,<br>בתקופה הכי חשובה של החיים,<br>היא הפכה לביטוי חסר משמעות.&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>לאן נעלמו חיי הקודמים....</p></div>Mon, 23 Apr 2012 17:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alephunky)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=13225623http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=647735&blog=13225623http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=12866587<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: medium;">ב</span>רחובות השקטים, הצמודים לשדה הגדול והחשוך, שלפני שבועיים בדקנו בו את גבולות האומץ שלנו כל החבורה מאוחר בלילה, נמצא הבית שלה.<br />אחרי כמה בתים חשוכים, גדולים ולבנים, עם גגות אדומים ועצים גבוהים, עליתי שתי מדרגות לשביל המוביל והיא פתחה.</p> <p>לבשנו שתינו בגדים חמים, והחלנו צועדות ספק לצד השדה, ספק ליד הרחוב לא בדיוק יודעות לאן.</p> <p>היא אמרה שיש לה&nbsp;חמישים שקל, ושהבית קפה פתוח בימי חמישי עד 1 בלילה, אז השתכנעתי. &nbsp;<br />מהפינה הצדדית, מהכיוון של בית הקפה שפונה לנופים הפתוחים, היו פינות זולה רחבות, שלצד כל אחת מהן הוצב מעין אח עומד,&nbsp;<br />שחימם את היושבים לצידו. היא בחרה את הפינה הקיצונית ביותר, והלכתי מהר אחריה. מלצרית רחבת גוף ניגשה אלינו והגישה שני תפריטים.<br />"אני רוצה משהו חם" היא הודיעה.<br />וכך ישבנו שתינו, שותות משקאות רותחים, כשפנינו מאדימות מקור, מסתכלות האחת על השנייה כל אחד מצד אחר של הזולה, פורסת את גופה המתוח, נותנת לחום לזרום על כל אורכנו.<br />"זוכרת את שנה שעברה בכלל? מאז שעזבת את לא קשורה אלינו.. השם שלי ושלך כתוב על הלוח כאילו כלום, מתי יש לנו תורנות.. עצוב לחשוב שעזבת"</p> <p>"אני זוכרת" היא ענתה.</p> <p>"לפעמים קורים לי הדברים הכי מרגשים בבית הספר ואני מתה לרוץ ולספר למישהו, ואז אני עוצרת, כשאני בכניסה לכיתה ונזכרת שאת כבר לא איתי.<br />אז אני מוציאה את הטלפון מהקלמר, מחייגת אלייך במהירות, ואת בשיעור. &nbsp;היית חייבת ללכת לבית ספר שלומדים בו 13 שעות.."</p> <p>"חחח מטומטמת, בשביל זה אנחנו נפגשות, משתדלות כמה שיותר.. אבל מה הכוונה לספר למישהו? תעלי קומה יש את את ל', תירדי קומה יש את החדר של המורה המכשפה הזאת החברה שלך, ובכיתה.. יש לך את י', וב', ונ' וא'... ואפילו ח' חחחחח"</p> <p>איזה ח' ואיזה נעליים אני צוחקת. הסיפור הזה תם ולחלוטין נשלם לפני שנתיים, אני התקדמתי כבר כמה פרקים קדימה..</p> <p>"מהרגע שנגמר החופש הבנתי כמה טעויות עשיתי. הלכתי לחודש וחצי לעיר המטומטמת הזאת. ביזבזתי את כל חיי החברה שלי שם"<br />כל היציאות,&nbsp;ה"בתי קפה לנרגילות", את חברת הילדות שהפסדתי, את המעט שכל שהיה לי, את השקרים, ואת הכאב לב שליווה אותי מהרגע חזרה הביתה.<br />"ממש את כל החיי חברה. תפסיקי לדבר שטויות גם כן את, מלכת הדרמה קווין, המורה לתיאטרון שנה שעברה אפילו פחדה ממך" היא אמרה.</p> <p>" נותרו לי רק את י' ול'. ואותך... ב' מתרחקת ממני.. מאז הטעות שעשינו ביום כיפור, כל המורים הפרידו אותי ואותה כשישבנו אחת ליד השניה."</p> <p>"ממש רחמים, מלכת הכיתה של שנה שעברה, חסרת חברים?"&nbsp;</p> <p>מלכה?<br />"תפסיקי לדבר שטויות.. יש עדיין את ד' נ' וש' הן המלכות האגדיות שלנו.. כל בית הספר מעריץ אותן"</p> <p>"מאי, בכיתה אף אחד לא מדבר איתן. הן שלוש בנות מסכנות שיושבות ביחד ובונות לעצמן מעמד חדש בכיתה הזאת. גם כן כיתה, מזל שעזבתי.<br />אבל את, את פאקינג היית המלכה כשאני חושבת על זה. כל הבנות היו אחרייך, היו מקבלים אותך לפרויקטים הכי סודיים והכי נחשקים בבית הספר, היה לך מעמד מיוחד."</p> <p>"אנחנו לא במהפכה הצרפתית, מעמדות חחחחחחח"</p> <p>"מה את צוחקת סתומה? תראי לי ילדה אחת שלא הייתה רוצה לעבור את השינוי שאת עברת. את השינוי החיצוני, הפנימי, כשחזרת מהחופש הגדול לפני שנתיים לכיתה, אפילו אני לא זיהיתי אותך"</p> <p>"תמשיכי לשתות" פקדתי עליה.</p> <p>"מאי, את מתחילה להדאיג אותי. לרגע בהתחלה חשבתי שאת ממש נואשת לחיזוק עצמי, מחמאות, תשומת לב.. אבל באמת לא שמת לב?"</p> <p>"לא?"</p> <p>"היית הולכת עם קוקו מתוח, בגדים שחורים, שומעת רוק מטורף, היית נכנסת לכיתה בפוזה עם הווליום הכי חזק"</p> <p>"זה היה לפני שנתיים, עזבי אותי כבר" התחננתי..</p> <p>"אבל אז, פתאום פיזרת את השיער, נתת לגוונים הבלונדיניים ללטף לך את הגב. נהיית בנאדם אחר. הארכת את השיער עד הטוסיק,&nbsp;<br />הורדת חמישה קילו, קנית ג'ינסים חתיכיים, החלפת נעליים בנעליים.. פתאום בנים היו שמים לב אלייך, לא היית מוכרת את עצמך כמו י' הזאתי,<br />היית שקטה וחזקה, לא היית מפחדת מכלום, עדיין הצלחת לרוץ את הריצות הכי ארוכות, ולשמור על הממוצע הגבוה, אפילו מורים החמיאו לך.<br />היית עונה תשובות של סופרת כל פעם שהמורה פנתה אלייך"</p> <p>"די תפסיקי".. ביקשתי</p> <p>"מה יש לך?"</p> <p>"אני מתגעגעת לתקופה של לפני שנתיים."</p> <p>"את לא רצינית"</p> <p>"אני רוצה את הממוצע הכי גבוה, ולא הגבוה, אני רוצה לשבת בקצה הכיתה ולשתוק, אני רוצה את החברות האמיתיות שהיו לי אז, ולא שלושים חברות "אמיתיות". אני רוצה את הימי שישי בבית עם המשפחה. את הצחוקים, את החבר'ה עם כל הבני דודים.. אני לא רוצה להיעלם לגינות מטומטמות, אני לא רוצה שייזכרו מה לבשתי כל השבוע, שיציקו לי אם באתי עם אותן נעליים במשך יומיים רצוף, שיצעקו בכיתה אם קיבלו 5 נקודות מעליי.. מה קרה בדרך?????" כבר הדמעות הציפו לי את העיינים.</p> <p>"יואו מאי, צדקתי לכי לדרמה תפסיקי לבכות כבר יא לא נורמלית.. היה לך מעמד שכולן רצו. 15 בנות בכיתה התחננו אליו כל לילה, בנות הלכו ליועצת בשבילו, לפסיכולוגים אחר הצהריים, הן דיברו עם אימא בערב שתעזור להן, הן לא היו יוצאות מהבית. ואת, שקיבלת את זה בלי שביקשת.. רוצה להשיב את המצב לקדמותו?"</p> <p>הסתובבתי. נו בטח, גם היא לא מבינה. גם היא מהבנות שחיות בעולם המעמדות..<br />גם היא לא מבינה שציונים חשובים לי יותר מבגדים.. שמספיק שנים הייתי טיפשה.. שמספיק שנים הייתי מה שקיבלתי, ולא מה שהחלטתי.</p> <p>גם היא לא מבינה..&nbsp;<br />אז שופטים מעמד לפי היופי ? נו בטח למה ציפיתי?</p> <p>אז כן, גם אני חלמתי על המעמד הזה. גם אני הסתכלתי על ד' החטובה והצרה בקינאה.. גם אני הרגשתי שהלב שלי התכווץ בכל יום כשהיא הגיעה עם משהו חדש. גם אני יכלתי להרוג בשביל הממוצע שלה. בשביל התעודה הצטיינות של הממוצע-הכי-גבוה-בכיתה..</p> <p>גם אני רציתי לשבת בספסל האחורי, להביט על כולם ולהנות.. לקבל מכתבים מבנים בכיתה באמצע השיעור, גם אני התפללתי שאני יותר יפה משאני רואה את עצמי במראה בכל פעם, והכי עצוב לי לדעת שההנאה הכי גדולה שלי הייתה כשמישהו שהיה איתי בכיתה לפני שלוש שנים אמר לי אחרי השינוי "מאי, הפכת להיות כוסית".</p> <p>ואחרי שכל זה קרה לי, אחרי שהפכתי להיות חטובה גם כן, קיבלתי אותה תעודה, ישבתי באותו ספסל, הבטתי בכולם ונהנתי, קיבלתי מכתבים, התפללתי והתפילה התגשמה, ואותן מילים שעשו לי את היום, גם אותן שמעתי.</p> <p>אבל איך לא שמתי לב לאיך שהייתי? לאיפה שעמדתי?היה לי את כל מה שחלמתי מכיתה א'.. כשהילדה הכי יפה בגן ואני היינו האוייבות הכי גדולות.<br />&nbsp;</p> <p>&nbsp;איך זה מרגיש לפספס את התקופה שחלמת עליה?<br />איך זה מרגיש לפספס את מי שהיית?</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני מודה על דבר אחד, על היכולת לכתוב את הפוסט הזה חצי שנה לאחר מכן, על היכולת לשמור על עצמי ועל האפשרות להשאיר את האופי שלי כפי שהוא. אני מודה.</p> <p>&nbsp;</p> <p><img id="gmi-ResViewSizer_img" class="smshadow" src="http://fc01.deviantart.net/fs70/i/2011/315/9/f/queen_of_hearts_by_sambitshankar-d4ftrgw.jpg" alt="" width="900" height="675" />&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Fri, 11 Nov 2011 23:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alephunky)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=12866587http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=647735&blog=12866587http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=12512012<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;מדורות ל"ג בעומר.<br>השעה שתיים עשרה בלילה. בדיוק סיימנו את העל האש בבריכה של יובל בבית - קבוצה גדולה נוטפי כלור צועדים לשדה להקים את המדורה.<br>אחרי סחיבות של כמה קרשים מהג'יפ למתחם שלנו, איתי הציע שנעשה סיבוב.&nbsp;<br>מתחת לעץ זקן, נשענו על הגזע, חיפשנו מילים, שני נערים בגופיות לבנות ובגדי ים.<br>מה שאני אוהבת באיתי, זה את היכולת שלו להשאיר אותי בריכוז. את המבט עם העיניים הכחולות בי, את הידיים החזקות והוורידים המודגשים,<br>את הריח שלו....<br>"מתי את חוזרת הלילה?"<br>"חמש"<br>"אז אני אלווה אותך"<br>"זה בסדר אני הולכת עם יואב"<br>"רוצה לקפוץ איתי לבית של ליאור להביא דברים ?"<br>הוא קם, הושיט את היד שלו וככה אחזנו ידיים כל הדרך לבית שלה. נכנסנו, אספנו גיטרות, דרבוקות, שתייה, פיצוחים.<br>הוא שם את הגיטרה על הגב שלו, העביר את היד על השיער השחור הקצוץ שלו, ושוטטנו יחד לעבר השדה.<br>עשינו עצירה נוספת בעץ שלנו. ישבנו על האדמה, נשענו עם גבנו על העץ, הוא עטף את שנינו בג'קט שלו, ולמרות כל הריח החזק<br>של הכלור מהבריכה, היה לו את הריח המוכר, האהוב.<br>הוא פרט על הגיטרה מנגינות בלי מילים, של איזו להקה אהובה..<br>כשכבר היה שלוש, הצטרפנו יחד לחבר'ה מסביב למדורה.<br>על עגלת סופר מונחת ישבנו אני והוא מביטים על האש המשכרת..<br>בזמן האחרון, אני שומעת על איתי כל הזמן. כל הבנות מדברות עליו, מתחילות איתו.. בזמן האחרון מאז הפרידה שהתרחשה בפומבי..<br>כל דקה עם איתי, נראית כאילו מעולם לא בילינו יחד קודם לכן. הכול חדש, מוזר.<br>כאילו מעולם לא ישבנו יחד במקדולנס באיזה שולחן מבודד רחוק מכולם, שותים קולה, מנשנשים צ'יפס.<br>כאילו מעולם לא פתרנו יחד ספרי מתמטיקה בספרייה החשוכה..<br>כאילו מעולם לא הלכנו יחד הליכות ארוכות בגשם..<br>כאילו מעולם לא.&nbsp;<br>ואת במצב שאת שוקלת מילים. כי שום דבר לא ברור. ואת יודעת שאת רוצה, ושהוא גם..&nbsp;<br>אבל את מפחדת שהכול ייהרס שוב.את מפחדת שהוא ייעשה את מה שהוא עושה איתך עם מישהי אחרת; יפה יותר, יפה פחות, גרה רחוק, גרה קרוב, מנגנת לא מנגנת - את פשוט מפחדת.&nbsp;<br>את מפחדת שאת השפתיים שהוא חלק איתך במשך שנתיים הוא יחלוק עם מישהי אחרת.<br>את לא רוצה לראות, לא רוצה לשמוע, לא רוצה להרגיש את הכאב הזה.<br>את לא רוצה לראות את שניהם יושבים בשולחן שלו בכיתה, בדיוק כמוך וכמוהו, מדברים וצוחקים ומדברים ומדברים..<br>ואת שואלת את עצמך, איפה אני אמצא בחור שאפשר לדבר איתו כל כך הרבה, ועל כל כך הרבה.<br>את רואה אותה מושיטה ידיים לקלמר כל פעם שמתקבל סמס, את רואה אותה מסמיקה, את רואה אותה צוחקת ואת מבינה שזה הוא.<br>מי שלא עברה את זה לעולם לא תבין.<br>לא תבין את המבטים שלה, את הריצה המרגשת לספר לחברות שלה,&nbsp;<u>לא תבין כלום.<br></u>אבל אלוהים גדול בשביל שאני אפחד ממשהו שלא קרה, אבל קורה בסתר.<br>את ההתלהבות של רונה להזמין אותו לכל מקום, את חישובי ההתאמה שספיר עושה לשניהם....<br>את ארבעת האותיות האלו את שומעת בכל מקום. בכל זמן.<br>איתי.&nbsp;</p><br><p><img src="http://fc09.deviantart.net/fs39/f/2008/363/f/3/a_Scar__by_YunaFrolov.jpg" alt=""></p></div>Tue, 24 May 2011 19:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alephunky)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=12512012http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=647735&blog=12512012http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=12503472<div align="right" dir="rtl"><p style="text-align: center;"><img src="http://zooza.saloona.co.il/var/1165/149658-%D7%9B%D7%90%D7%91-%D7%A8%D7%90%D7%A9-3.jpg" alt="" /></p> <p style="text-align: center;">הכאב מפלח לי את הראש.</p> <p style="text-align: center;">המוזיקה היא הדת שלי,</p> <p style="text-align: center;">היא היחידה שמחזיקה אותי בשפיותי.</p> <p style="text-align: center;">&nbsp;</p> <p style="text-align: center;">הנה עומדת בפניי ההזדמנות הנוספת שלי.</p> <p style="text-align: center;">הזדמנות להוכיח.</p> <p style="text-align: center;">ואני מוותרת.</p> <p style="text-align: center;">כי אני לא רוצה להיכשל,&nbsp;</p> <p style="text-align: center;">אני לא אעמוד עם הבושה.</p> <p style="text-align: center;">&nbsp;</p> <p style="text-align: center;">אני קרובה מאוד....</p> <p style="text-align: center;">אתמול כשדיברנו בכיתי.</p> <p style="text-align: center;">התכסיתי בדמעות.</p> <p style="text-align: center;">היה לי קשה להאמין לכל מה</p> <p style="text-align: center;">שטמון בגורל.</p> <p style="text-align: center;">&nbsp;</p> <p style="text-align: center;">ואני מתקדמת בכלום.</p> <p style="text-align: center;">אני צופה עליהם מרחוק,</p> <p style="text-align: center;">ואוכלת את עצמי מבפנים.</p> <p style="text-align: center;"><em><br /></em></p> <p style="text-align: center;"><em><br /></em></p> <p style="text-align: center;"><em><br /></em></p> <p style="text-align: center;">&nbsp;</p></div>Fri, 20 May 2011 14:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Alephunky)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=647735&blogcode=12503472http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=647735&blog=12503472