המילה הזאת שמתחילה בח' ומסתיימת בת', התנגנה כל כך הרבה פעמיים באוזניי, ויצאה כל כך הרבה פעמים מפי, אבל האם, בין לבין, קבלה את המשמעות האמתית ?..

אפשר ללמוד את זה? או שהערך הזה הוא מולד?

בשבילי חברות אמיתית, היא בדיוק כמו מקל נחייה. הדבר היחיד שאתה יכול לסמוך בעיינים עצומות.

זה שמוליך אותך אל המטרה, זה שעוזר לך להרגיש בטוח, זה שאחיזה בו גורמת לכל הגוף לחוש בבית.

אבל, בין ההגדרה בראש לבין חיי היומ-יום, לא תמיד ישנה התשקפות זהה. לא כל 'חברות' שיוצאת מהפה, תואמת את ההגדרה שיושבת לך בפנים.

ועדין, תמיד יהיה את החבר הזה, שהכי קרוב לתחושה האמיתית. כזה שיודע להוליך אותך אל המטרה, או כזה שעוזר לך להרגיש בטוח, או זה שחיבוק ממנו גורם לכל הגוף לחוש בבית. 

הוא החבר האמיתי שלי. שנותן לי את כל מה שאני באמת צריכה. שרק אליו אני מתקשרת, כשאני צריכה דעה על נושא חשוב.

ומה עם השאר? גם הם חברים שלי, גם אותם אני מאוד אוהבת.

אבל..איך אני יכולה לעצום את העיניים, כשהם לא באמת יכולים להיות מקל הנחייה שלי?

כשהייתי קטנה, פחדתי לישון לבד בלילה.

פחדתי, מרוחות ושדים, מגנבים, אבל יותר מהכל, מההרגשה הנוראית כשהחושך עולה. תחושה שאין עוד חיים בחוץ. 

אין עוד חיים ואני היחידה שערה, כולם ישנים ונהנים מהמנוחה הכל כך מיוחלת ורק אני לא, רק אני שונאת אותה.

כל יום היה נחצה לשניים.

הבוקר השגרתי התחיל בנסיעה לגן במכונית האדומה של אמא, שמיהרה לעבודה בהיסטריה.

המשיך בצהריים, בחזרה הביתה ונחצה בערך אחרי השעה שש, כשהתחיל להחשיך בחוץ. ההרגשה הזאת, שעוד מעט כולם ייעלו לישון, כל העולם ינוח בחלומות פז ויעצור את החיים לכמה שעות, החדירה בי דכאון עמוק ואין לי קמצוץ של מושג למה.

אולי בגלל זה אני כל כך אוהבת את השמש של הבוקר. רק הריח והמראה הזה בשעות הראשונות של היום, יכול לגרום לי לחוש חופש אמיתי. אולי חופש, מההרגשה שכבלה אותי בלילות וסרבה לעזוב אותי.

הקלשאה הזאת על לראות את האור אחרי החושך וכל זה, התקיימה עלי במלואה. כל לילה חיכיתי לרגע, שבו אפתח את העיניים לבוקר חדש של ציפורים, שיישכיח ממני את ההרגשה העיקשת שדבקה בי עד לפני כמה שעות.

עכשיו כשיוצא לי לראות ילדים שפחדים לישון בלילה, אני מסתכלת להם בעיינים וכל כך נזכרת בי. 

תמיד אני מבטיחה להם,שבקרוב מאוד זה עומד להשתנות, שבקרוב מאוד הם יאהבו את הלילה, כמעט כמו את הבוקר.

בדיוק כמוני.  

היום דיפדפתי בשעמום ב-VOD ופתאום נגלתה לעייני פרסומת שמשכה את כל תשומת ליבי. הפרוסמת היתה על סדרה חדשה שמתדעת אנשים עם מחשבות אובדניות.

לא עברה שניה וכבר חלפה בראשי כל התקופה ההיא.

אני הייתי במצב הזה.

בהייתי אז בתקרה הלבנה שבחדר,שכבתי על המיטה, מכוסה ולא מזיזה את הגוף.

החיידק הזה, האובדנות, יותר חזק מכל ערס אחר שאתם מכירים. 

הוא תוקף את הגוף מבלי שתרגיש, מתפשט לאט ובאיטיות עד שכל האיברים נתונים לשליטתו.

בתקופה הראשונה, אתה נתקף בבכי, בעצבים ובתיסכול.

בתקופה הבאה, כמעט וכבר אין בכי או עצבים, יש רק כאב שמלווה בחרדה.

ובשלב השלישי והאחרון, החיידק הזה, מנטרל אותך, משתלט על כולך, משתק לך את כל הגוף. אתה לא מרגיש כלום, לא עצב, לא כאב ולא תקווה. אתה מרגיש חולה וששום דבר לא יעזור, לא החברים, לא המשפחה , לא השוקולד שאתה כל כך אוהב ואפילו לא הכתיבה.

אתה פשוט שוכב במיטה, שעות ארוכות, בוהה בתקרה הלבנה וחושב, על איך המצב יראה, כשכבר לא תיהיה פה, בין החיים.

מחשב, איך ניתן לעשות זאת. לא איכפת לך מכלום, אתה רק רוצה להפסיק לסבול.

זאת היתה תקופה נוראה, בלי רגש, בלי חשק, בלי ישועה. תחושה של צל.

אבל לי יש מזל. יש לי אנשים שכל כך רוצים בטובתי, אפילו יותר ממני.

ההורים שלי היו פתוחים לכל עזרה שרק הייתי זקוקה לה, נתנו לי את הזמן שביקשתי ועזרו לי, לאט לאט ובלי להתייאש.

יש לי את הדר, שבאה בדיוק בזמן, להציל אותי מהמקום שבו הייתי. להגן עליי, מהאנשים שהיו נראים לי, כמו שדים שמנסים להכאיב לי.

אז, כשהייתי עמוק בתוך זה, חשבתי שלעולם לא אוכל לצאת מזה. הרגשתי שכולם התייאשו ממני, כולל הייאוש בעצמו, שכולם לא ייעזור, אפילו הפסיכולוגית שנפגשתי איתה, הראתה סימני תסכול.

אבל, הנה, אני כאן, אחרי כמעט חצי שנה. כותבת ומסתכלת על אותה התקופה בראייה שונה.

אם הרווחתי משהו מכל הסערה הזאת, זה ללא ספק האינטילגנציה הרגשית, שגדלה פלאים והידע, שלכל אחד זה יכול לקרות.

אז אם זה קורה לכם ואתם שם בתוך החדר השחור הזה, עם חלון ההזדמניות שמראה רק על מוות, תדעו, שזה לא נכון.

בתוך החדר השחור הזה, אכן יש חלון, אבל יש עוד אחד ועוד אחד ואפילו עוד אחד.

יש כמה פתרונות לכל בעיה. אנשי מקצוע יכולים לעזור, בני משפחה וחברים. תשתפו, זה בערך כמו להוריד אבן, ששוקלת 8 טון.

ותמיד אתם מוזמנים לפנות אלי למייל. אני פה.

"כשהכאב גדול מנשוא",  סדרה חדשה ומרתקת שעלתה בערוץ 8, על מחשבות אובדניות, ניסיונות התאבדות ואפילו על המוות הכל כך מתסכל. (חינם ב-VOD).