חלמתי עליך אתמול בלילה. חלום נורא.

חלמתי שאתה נהרג בתאונה.

כל כך כאבתי. בחלום זה הרגיש לי, כאילו צורבים לי על הלב סימנים של כאב.

לא הפסקתי לדמיין אותך,לא הפסקתי לנסות ולהתכחש לעובדה שהיתה נראת כל כך לא הגיונית מבחינתי.

שנאתי את עצמי על שלא הערכתי אותך מספיק ושעכשיו אתה איננו ולא יכול לקבל את כל הערכה המגיעה לך.

החלום הזה השאיר בי סימן. השאיר בי פחד, לאבד אותך.

אם דבר כזה באמת ייקרה, אני יישבר, אני לא ארצה להאמין.

זה הוכיח לי עד כמה אני אוהבת אותך, עד כמה שקשה לי לראות את החיים שלי בלי הנוכחות שלך.

אתה תלך עד סוף העולם בשביל כל אחת מאיתנו ואנחנו מעריכות אותך על זה, אבל אז הגיע החלום הזה ועשה לי בלגן בפנים.

עכשיו אני יודעת שלא משנה מה, אני אשמור עליך.

אתה יודע להחזיק אותנו, הרי בזכותך כולנו מחייכים.

איזה מזל שיש לי אותך.

אל תעזוב אותי יותר לעולם, לא בחלום ולא במציאות.

אוהבת אותך, ספיר.

ואז מגיע הרגע הזה, שאתה ניצב ממול צומת דרכים. בשביל להמשיך ללכת, אתה צריך לבחור בדרך אחת.

לפניך נצבות 2 אפשרויות; האחת היא, להמשיך בדרך המוכרת, זו שהלכת בה עד עכשיו. והשניה היא, ללכת בדרך שלעולם לא חשבת שתיהיה.

אז אני עמדתי שם, בצומת. לא בחרתי באפשרות הראשונה וגם לא בשניה. בחרתי באפשרות השלישית, בחרתי בלא לבחור.

את האמת? פשוט לא היה לי כוח להחליט, אז עצמתי עיינים וחיכיתי שהחיים יחליטו בשבילי.

עכשיו אני מבינה את המשמעות של הבחירה שלי ושל כולם.

הפסדתי קצת, אני יודעת. אבל הרווחתי, הרבה.

ככה, במצב הזה, אין לי תחושה של חוסר, יש לי תחושה של התחדשות.

יש לי הזדמנות לדברים חדשים, שגרומים לתחושות חדשות.

ואז מתחילה תקופה חדשה.

"בעקבות השינויים האחרונים שהשיקה פייסבוק ,אלה שמעלימים את הפרטיות שלכם כמעט לחלוטין, החליטו בכירים בתעשיית האינטרנט לעזוב את הרשת החברתית ויצרו גל של עזיבות.."

הכתובת הזאת, היא הדבר היחיד שעייני קלטו, כאשר דף האינטרנט הגיע לישראבלוג. קראתי. ועלתה בראשי שאלה אחת;

מה זה לעזאזל פייסבוק? רשת חברתית? מפלט מן השיעמום? מפגש עם חברים? או בכלל אינפוזיה בלתי ניתנת להורדה?

גם עכשיו תוך כדי קריאה, דף הפייסבוק ממוזער לכם ורק מחכה לרגע שתפתחו אותו. ואיך שאתם פורשים מהמחשב בעל כורחכם, אתם דואגים להתחבר דרך הפלאפון ולקבל את ההתראות הקריטיות לשם. מה, הרי איאפשר להמשיך את היום בלי לדעת איזה סטאטוס פרסמה ספיר ואילו תמונות העלה יניב. 

אתם אלה שיצתרם את מפלצת הזאת, רק בזכותכם המילה פייסבוק נרדפת ל- 'בית'. 

אז עכשיו אתם מתלנוננים? אף אחד לא הכריח אתכם לחשוף ולנדב מהמידע הכי פרטי ומסווג על דף אינטרנט.

ככה אנחנו, בכל פעם מחדש, אוהבים להתמכר לשיט אחר ולמכור לו את נישמתנו.

אני אומרת, במקום להתלבט אם לעזוב או לא, תתחילו לקחת את הדברים בפרופוציה. כולה דף אינטנרנט מסכן שנועד לגאול אתכם מהשיעמום. אם לא תחשיבו אותו כמו בית, הוא לא יהיה כזה.

אף אחד לא יוכל לפרוץ לפרטיות שלכם, כל עוד היא לא מפורסמת על דף אינטרנט. במקום לעבוד על איך תראו בפייסבוק, תצאו קצת, הרבה זמן לא עשיתם את זה.

נו, באמת.