אז הלכתי לראות את הסרט, סוף סוף.

ומה יצא מזה? אני יגיד מה יצא מזה.

במקום לקבל חוויה נהדרת, המורכבת מערפדים נוטפי סקס, בלה מאוהבת אחת ומתחים מרטיטים בלתי פוסקים, קיבלתי עלילה מרוחה על המסך.

הסרט הזה, ששני חלקיו הראשונים הבטיחו לי חבילה מיוחדת. קצרה ולעניין, אך בו זמנית ממגנטת את העיניים מההתחלה ועד הסוף, הרס לי את הרצף המובחר.

בעזרת החלק השלישי, שנראה בערך כמו סרט, שנעשה כאילו הצמידו לבמאי אקדח לרקה, במטרה לזרז אותו.

קלשאתי, צפוי, מרוח והכי עצוב, טרחני. באמת חבל. אני חיבבת מאוד את שני הפרקים הראשונים והפרק הנ"ל שיבש לי את הקטגוריה שתחתיה עמד 'דמדומים'.

ברור שסרטים מהסוג הזה, הם למטרות רווח בשאיפה להגדיל את קהל היעד ככל היותר, אבל לעשות מ'דמדומים' סרט לכל המשפחה?!.. עד לפה.

הדבר היחיד שהשאיר אותי שם, חוץ מאחיינית שלי בת ה-9 שלא היתה מוכנה להתפנות, היה כמובן יופיו ההורס של רוברט פטינסון. שהייתי נותנת כמעט הכל בשביל עוד דקות מסך שלו.

בקיצור, אם ראיתם את שני הפרקים הראשונים, אתם בוודאי תלכו לסרט, לא משנה מה אגיד. אבל אם לא ראיתם עד עכשיו, אל תראו. אתם סתם תתבאסו. יש מספיק רוברט פטינסון גם בסרטים אחרים.

בחור פשוט הורס.. רק חבל שהסרט לא.

 אגב, על השיר אני כן ממליצה.