פריחה.

התקופה הזאת, ספק הזויה ספק מצחיקה. היו לי בחיים תקופות כאלו, אבל בכזה חוזק, מעולם לא.

בהתחלה חשבתי שמרצים עלי בדיחה, אבל לא. מסתבר שלא. מצד אחד זה מחמיא, מאוד. אבל מצד שני, זה מתסבך וזה עושה לי כאב ראש עצום. אני כבר לא מרגישה הכי בנוח כמו פעם עם האנשים שאיתם אני מתראה.

ומה הם כבר מוצאים בי? מה? פנים יפות? את זה אפשר למצוא בכל מקום.

אני סתם, כמה שאני לא רוצה להיות כזאת, אבל אני בדיוק כמו כולם. כשמכירים אותי לעומק מגלים את הפאקים האמיתיים והלא כל כך נחמדים. אפילו יותר מזה, כשמכירים אותי באמת, מבינים שאני לא היוצר הכי טוב בעולם ואולי בכלל ההפך.

אני פוגעת באנשים ורק אחר כך כואבת. אבל אני כזאת. לא הבנאדם המושלם.